התובעת הגישה תביעה לאיזון משאבים בגדרה עתרה לחיוב הנתבע, בתשלום מחצית הפרס אותו קיבל בגין חלקו, במציאת גופת החייל בשנת 2012.
הצדדים מוסלמים בדתם, נישאו לפי הדין המוסלמי בשנת 2009, והורים לשלוש בנות קטינות. בעקבות משבר שפרץ בין הצדדים, הם התגרשו לפי הדין המוסלמי בבית הדין השרעי בשנת 2016. לצד ההליכים בבית הדין השרעי, הגישה התובעת בשלהי שנת 2015לבית משפט זה תובענה למזונות הקטינות (תמ"ש 43958-11-15); תובענה בנוגע לאחריות ההורית (תמ"ש 38996-10-15); ובקשה לצו הגנה (ה"ט -3553610-15). הליכים אלה יכונו להלן – "ההליך הישן".
בעוד הצדדים נשואים, בשנת 2012מצאו הנתבע, אחיו ואביו (להלן – "השלושה"), את גופתו של החייל הנעדר אלמוני ז"ל ביערות הכרמל (להלן – "המנוח"). שרידי גופת המנוח נמצאו כ – 7שנים לאחר היעדרותו ולאחר שגורלו הפך לסוגיה ציבורית שהעסיקה את הציבור שייחל למציאתו בריא ושלם. כחלק מהמאמצים לאיתורו, הציעה עמותת "לחופש נולד" פרס בשיעור 10,000,000 $ תמורת מידע שיביא להימצאותו.
לאחר מציאת גופת המנוח, עמדו השלושה על קבלת הפרס אך סורבו. בעקבות הסירוב הגישו השלושה ביום 12.11.2012תובענה נגד משרד הביטחון, ע"ס כ 40,000,000 ₪, וזו נמחקה עם דחיית בקשת השלושה למתן פטור מאגרת בית משפט (להלן – "התביעה הראשונה"). ביום 6.4.2014הוגשה התביעה בשנית, ונדחתה לגופה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 8.6.2016(להלן – "התביעה השניה"). השלושה ערערו
על פסק הדין לבית המשפט העליון, וביום 3.6.2019התקבל ערעורם באופן שבית המשפט העליון חייב את המדינה לשלם לשלושה סך של 38,770,000 ₪ (קרן) בצירוף הוצאות משפט בסך 100,000 ₪, כמו גם בהשבת האגרה לשלושה (להלן – "פסק העליון").
לטענת התובעת, כספי הפרס הם בבחינת נכס בר-איזון, והיא זכאית למחצית מסכום הזכייה מתוקף איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.
אין חולק שיממה לאחר מתן פסק העליון, ביום 4.6.2019, הגישה התובעת בקשה לי"ס (י"ס -9180-0619), ובד בבד עמה בקשה למתן סעד דחוף בדמות מתן צו עיקול ברישום על מחצית מחלקו של הנתבע בכספי הפרס המוחזקים על ידי המדינה. ביום 5.6.2019נעתר בית המשפט למבוקש במעמד צד אחד (כב' הרשמת הבכירה, כתוארה אז, יפעת שקדי שץ). לאחר פתיחת ההליך דנן, הגיש הנתבע בקשה לביטול העיקול, בעקבותיה התקיים בפניי כבוד הרשמת ביום 15.12.19דיון במעמד הצדדים, במסגרתו נחקרו הצדדים בחקירה נגדית על טענותיהם. ביום 29.12.19נקבע שיש להותיר את העיקול על כנו, אך לצמצם את היקפו.
טענות התובעת
לטענת התובעת, עד לגירושי הצדדים בשנת 2016, הצדדים חיו כתא משפחתי אחד. לדבריה ספגה במהלך הנישואין אלימות ויחס משפיל מצד הנתבע. לטענתה עוד, במסגרת הליכי הגירושין בין הצדדים בבית הדין השרעי, ענייני הרכוש לא נדונו ולא הוכרעו. בהקשר זה מפנה התובעת למסמכי הבוררות שהתקיימה בין השניים במסגרת הליך הגירושין, ולפסק דינו של בית הדין השרעי מיום 18.2.2016(נס'א'-ב'לת/1).
התובעת טוענת ששרידי גופת המנוח נמצאו על ידי השלושה ביום 23.9.2012, בעת שהצדדים היו נשואים. לדבריה לאחר שהתבררה זהות המנוח, שמח הנתבע וציין בפניה שתמו ייסוריהם, ושהוא יפצה אותה על המרורים שאכלה מידיו לדבריה. הנתבע הבטיח עוד שבני הזוג יבנו בית וצפויים להם חיי רווחה. בסיכומיה הוסיפה התובעת ששני הצדדים אימצו כוונת שיתוף כלפי כספי הזכייה, ושעניין התביעה הוזכר במסגרת ההליכים הקודמים בין הצדדים בבית המשפט.
משבר הנישואין חל בשנת 2016, ארבע שנים לאחר מציאת גופת המנוח. הסכסוך לדבריה לא נולד על רקע הפרס, אלא על רקע רצונו של הנתבע בבן זכר והאלימות שהפעיל כלפיה לפי טענתה. כל שנידון בבית הדין השרעי היה עניין הגירושין, ודמי ה"מוהר" שעל הנתבע לשלם לידה. הצדדים התגרשו ביום 18.2.2016, ובית הדין השרעי חייב את הנתבע לשלם לתובעת את שווי ה"מוהר" בסך 60,000₪ – סכום אותו נאלצה התובעת לגבות באמצעות הליכים בלשכת ההוצל"פ.
לטענת התובעת, עד לפרוץ המשבר בין הצדדים הצהיר הנתבע שהפרס הוא "שלנו", ואף ביקש ממנה שתתלווה אליו לישיבות בבית המשפט במסגרת בירור התביעה השניה. הנתבע יידע את התובעת בכל הפרטים אודות גופת המנוח וכספי הפרס. הנתבע אף התקשר אליה עם מציאת הגופה.
- 1. התובעת מוסיפה שמצבם הכלכלי של הצדדים תמיד היה בשפל, ולראיה שלא עלה בידי הנתבע לשלם את אגרת בית המשפט עבור התביעה הראשונה. לדבריה עוד, ובהקשר לטענות הנתבע, הוא מעולם לא דרש ממנה להשתתף בתשלום האגרה, וטענה זו נולדה לצרכי משפט רק לאחר הגשת התביעה דנן.
- 1. התובעת מוסיפה וטוענת שהנתבע עתיד לקבל מהמדינה סכום של כ – 14,000,000 ₪ (ברוטו), ושחלקּה בסכום האמור הוא 3,744,884 ₪.
- 1. לטענת התובעת, לאחר גירושי הצדדים הנתבע פסק מלעדכן אותה בהקשר לכספי הפרס. על קבלת הערעור בבית המשפט העליון, היא למדה מאמצעי התקשורת וקרובי משפחה. לטענתה עוד, במסגרת הסכסוך בין הצדדים, הציע לה הנתבע סכום של מיליון שקלים תמורת ויתור מצידה על האחריות ההורית כלפי הבנות. לדבריה סירבה לכך.
- 1. לטענת התובעת עילת התביעה לקבלת כספי הפרס נולדה בשנת 2012עם מציאת גופת המנוח ובעת שהצדדים היו נשואים כדת וכדין, וכספי הפרס הם בבחינת כספי המשפחה והיא זכאית למחצית מהם. לדבריה ככל והיתה נשארת נשואה לנתבע, היתה זכאית להנות מכספי הפרס. כספי הפרס הם פירותיה של הזכות שנולדה בשנת 2012אפוא. בסיכומיה מוסיפה התובעת שאין לראות בכספי הזכייה מתנה, אלא כהשקעה מניבה שהניבה פירות, כשם שהפסיקה הכירה בכספי זכיה מכרטיס הגרלה שנרכש במהלך הנישואין, כנכס בר-איזון (ומפנה לפסק דינו של כבוד השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 74231/99ר.ב.א. נ' א.ב.א., "נבו", מיום 1.4.2001).
טענות הנתבע
- 1. בתצהירו (סומן נ/1) טוען הנתבע שמערכת היחסים בין הצדדים החלה להתדרדר בשנת 2015, והוא פנה לגירושין בבית הדין השרעי. במסגרת הליך בוררות בין הצדדים נקבע שעליו לשלם לתובעת את ה"מוהר" בסך 50,000₪. לטענתו, "תשלום המוהר הנו כולל בתוכו את כלל ענייני הרכוש, בנסיבות בהן אני והתובעת הגענו לכדי הסכמות והבנות בינינו, הסכמות אלו קבלו תוקף של פס"ד".
- 1. הנתבע טוען שבעת מציאת שרידי הגופה, השלושה לא ידעו שזוהי גופת החייל המנוח, אך אחיו חשד בכך ויצר קשר עם המשטרה. הנתבע עצמו לא חשד שזוהי גופת המנוח וכך ציין גם בפניי אחיו. לאחר זיהוי הגופה, אחיו ח' היה בטוח שהשלושה יזכו בפרס, והוא העניק במתנה לנתבע ולאביו את הזכות לחלוק את הפרס עמו. עוד לדבריו, האח ח' היה מוכן לקחת את הסיכון שיחשדו בו במעשה הרצח. האח הוביל את השוטרים למקום מציאת השרידים וגם הוביל את ההליכים המשפטיים באופן בלעדי. כמו כן, דברי האח הם שבסופו של יום הביאו לזכייה בפרס, והיוו ראיה לכך שבכוונת השלושה היה לזכות בפרס.
- 1. הנתבע מציין שעבור התביעה הראשונה לא עלה בידי השלושה לגייס אגרת בית משפט, וביום 11.9.2012התביעה הראשונה נמחקה. ערעור שהגישו השלושה לעניין בקשתם לפטור מאגרה, נדחה. הנתבע מוסיף שלשם הגשת התביעה השניה, הגישו השלושה בקשה לפטור מאגרה, שנדחתה אף היא. לכן התקשרו השלושה בהסכם הלוואה עם צד ג', לשם מימון האגרה ובירור התביעה השניה (צורף נס'ד'לתצהיר נ/1). ביום 8.6.2016נדחתה התביעה השניה לגופה. לדברי הנתבע, בעיצומו של בירור התביעה השניה, הצדדים הסתכסכו והתגרשו.
- 1. הנתבע כופר בטענת התובעת לפיה זכותו לקבלת הפרס, ואף זכותה, נולדה בשנת 2012. במסגרת הליך הגירושין התובעת לא העלתה כל טענה בעניין מציאת גופת המנוח או הפרס. למעשה כלל לא ציינה במסגרת הליכי הגירושין שקיימת תביעה תלויה ועומדת בהקשר זה (התביעה השניה). מכאן למד הנתבע שהתובעת כלל לא ראתה עצמה זכאית לחלק מכספי הזכייה. לדבריו התובעת לא גלתה עניין בהליך התביעה השניה, ידעה היטב על הקושי בגיוס האגרה ושהאגרה לא שולמה מכספים משותפים. לטענתו, ככל שהתובעת שותפה לזכויותיו בכספי הפרס, עליה להיות שותפה גם לחובות אותם צבר לטענתו לשם השגת הזכויות באמצעות ההליכים המשפטיים.
- 1. לדברי הנתבע, השלושה הגישו ערעור לבית המשפט העליון על דחיית התביעה השניה ביום 14.8.2016, ובירורו נמשך כ – 3שנים. ביום 3.6.2019התקבל ערעור השלושה ונקבע שהם זכאים לפרס. כמו כן, חייב בית המשפט את המדינה להשיב לשלושה את סכום האגרה. לטענת הנתבע, לפי פסק העליון, זכויות השלושה בכספי הפרס התגבשה עם מועד פסק הדין.
- 1. הנתבע מוסיף וטוען, שיום לאחר מתן פסק הדין, ביום 4.6.2019פתחה התובעת בהליך י"ס (י"ס -918006-16) שהיווה את נקודת ההתחלה להליך דנן.
- 2. עוד טוען הנתבע שפרשת מציאת שרידי גופת המנוח סוקרה בהרחבה, ותושבי ]העיר[ לא ראו בעין יפה את בקשת השלושה לקבל את כספי הפרס. לדבריו הוא ואחיו הוחרמו וספגו איומים וגידופים. לדבריו אין ממש בהכחשתה של התובעת ביחס לאירועים אלה.
- 2. הנתבע טוען בתצהירו לחובות בשיעור כולל של כ – 200,000₪, ולתיקי הוצל"פ תלויים ועומדים נגדו. זו לטענתו הסיבה שלא שילם לידי התובעת את ה"מוהר" ואת מזונות הקטינות – אלה נגבים על ידי התובעת באמצעות המוסד לביטוח לאומי. מגיפת הקורונה הקשתה על הנתבע אף יותר במציאת עבודה קבועה. עם קבלת כספי הזכייה מתכנן הנתבע לרכוש בית בו יוכל להתגורר ולשהות עם הקטינות.
- 2. הנתבע מכחיש את טענת התובעת לפיה התחייב בפניה להעביר לידיה מיליון שקלים לאחר קבלת כספי הזכייה. הנתבע מפנה לחקירתה הנגדית של התובעת במסגרת הדיון בבקשתה להטלת עיקול ברישום על זכויותיו, ובקשת הנתבע לבטלו. שם לדבריו הודתה התובעת שהבינה שאין לה חלק בכספי הפרס, וכן שלא יזמה כל הליך בנוגע לחלקה הנטען בכספי הפרס במסגרת הליכי הגירושין בין הצדדים. לדבריו עוד על התובעת היה להעלות את טענותיה כלפיה כספי הפרס בעת גילוי גופת המנוח, או לחילופין בסמוך למועד הקרע ביום 16.10.15לדבריו. כיום מנועה התובעת מלטעון לחלקּה בכספי הפרס, כל שכן לטעון שזכאותו של הנתבע, וזכאותה שלה קמה בשנת 2012עם מציאת גופת המנוח, שכן עד להגשת התביעה דנן לא העלתה כל טענה בהקשר זה, לרבות בקשר להליכים המשפטיים מושא כספי הפרס.
- לטענת הנתבע, חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973(להלן – "חוק יחסי ממון") מונה בסעיף 5(ג) רשימה של זכויות עתידיות בנות איזון, והזכות הנטענת מצד התובעת, לקבלת כספי התביעה, אינה נמנית בין זכויות אלה. כמו כן, בעת מועד הקרע, זכותו של הנתבע בכספי הפרס טרם התגבשה. עוד לדבריו יש לראות בכספי הפרס ככספי מתנה ששווים לא יאוזן בהתאם לסעיף 5(א)(ג) לחוק יחסי ממון. לדבריו, נכון למועד הקרע טרם התגבשה זכאותו לכספי הזכייה. כמו כן, התובעת לא נשאה בכל סיכון לשם קבלת הפרס, לא סבלה מפגיעה בשמה הטוב או באיכות חייה. כעת מנסה התובעת לזכות בפירות מאמציו, ויש לסכל רצונה זה באמצעות שימוש בהוראות סעיף 8לחוק יחסי ממון, לשם החרגת כספי התביעה מהנכסים בני האיזון.
דיון והכרעה
- 2. נסיבותיו של המקרה שלפנינו חריגות ולכאורה סבוכות. הנכס או הזכות שבמרכז המחלוקת חריגה אף היא, והיא צמחה מתוך טרגדיה אנושית קשה מנשוא, שהגורל קשר לסכסוך שבין הצדדים. נסיבות אלה הצמיחו טיעונים רבים מטעם הצדדים, שהתפרשו על מלוא רוחב היריעה וגלשו לסוגיות רבות. חלק גדול מהן העסיק את ערכאות המשפט, שבחנו את מציאת שרידי המנוח ומעמדם של השלושה והוציאו תחת ידן ממצאים עובדתיים ומשפטיים חלוטים.
- 2. לצורך ההכרעה בסכסוך בין הצדדים, יש לערוך אבחנה ברורה בין הטענות העובדתיות והמשפטיות שנוגעות לסעד הנתבע, גם אם באופן עקיף, לבין טענות רבות מטעם הצדדים, שעל אף שיש בהן לעורר עניין ומחשבה על רקע הנסיבות החריגות שבלב המחלוקת, הן אינן מקדמות את פתרונה ואינן רלוונטיות כלל לבירור הסעד. יש להקפיד אפוא שלא להסיג את גבולות הדיון למחוזות שאינם נוגעים למחלוקת הרכושית בין הצדדים כאמור, או שמצויים תחת סמכותן העניינית של ערכאות אחרות, ואף הוכרעו.
- 2. בהמשך לדברים, ולשם הדוגמא, האריכה התובעת בניסיון לייחס לנתבע את מציאת שרידי גופת המנוח, בניגוד לקביעה החלוטה שהיה זה אחיו של הנתבע. אין מקום לברר טענה זו, שאינה נוגעת לענייננו ולסעד הנתבע. הפרטים המדויקים של נסיבות מציאת השרידים התבררו בחקירת משטרה, בבית המשפט המחוזי במסגרת התביעה השניה, והן בבית המשפט העליון. כספי הפרס הוענקו לשלושה בחלקים שווים. בכל ההליכים הנוגעים לקבלת הפרס, השלושה שימשו תובעים במשותף והערכאות דנו בזכאותם של השלושה לכספי הפרס כמקשה אחת. אין מקום, או צורך, לדון מחדש בפרטי מציאת השרידים, בהינתן שענייננו נוגע לחלקּה של התובעת לכאורה, אם בכלל, בחלקו של הנתבע בכספי הפרס.
אפיון כספי הפרס
- 2. נקודת המוצא מצויה בסעיף 5לחוק יחסי ממון, שמעגן את הזכות לאיזון משאבים:
הזכות לאיזון בפקיעת הנשואין
- 5. "(א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת
הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.
(ב) בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג יבואו, לענין הזכות, לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו. (ג) בסעיף זה, "כלל נכסי בני הזוג" – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות".
- 2. לטענת התובעת, יש לראות בכספי הפרס נכס בר-איזון מתוקף חוק יחסי ממון, ולפיכך זכאית למחצית שוויו מתוקף איזון משאבים – בהינתן שנכס זה הצטבר במהלך הנישואין. הנתבע לא התמודד עם טענה זו באופן ישיר. לטענתו, כספי הפרס הם בבחינת מתנה מאחיו, ולכן הם בבחינת נכס שאינו בר-איזון. לטענתו עוד, יש לשלול את זכותה של התובעת לאיזון משאבים בכספי הזכייה הואיל ולא לקחה חלק בהשקעה שהיתה כרוכה בזכייה בכספים, וזאת מתוקף הוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.
- 2. לאחר שהפך בדבר, מוצא בית המשפט שכספי הפרס בענייננו הם נכס בר-איזון שמקנה לתובעת את הזכות לאיזון משאבים. לשון סעיף 5(א) נוגעת ל"כלל נכסי בני הזוג", להוציא ארבעה סוגי נכסים אותם נקב המחוקק באופן מפורש והם המנויים בס"ק 5(א)(1) – 5(א)(3): נכסים שהצטברו לפני מועד הנישואין; נכסים שניתנו בירושה; נכסים שניתנו במתנה; גמלה או פיצוי שמשולמים בגין נזקי גוף או מוות. החוק מחריג עוד מאיזון המשאבים, נכסים מכל סוג, לגביהם הסכימו בני הזוג בכתב, ששווים לא יאוזן.
לשון סעיף 5מכילה אפוא פרשנות לפיה כספי הפרס הם נכס בר-איזון, והנתבע לא טען אחרת. פרשנות זו עלתה עוד במקרים המועטים שבתי המשפט נדרשו לאפיין כספי פרס בהקשר לאיזון משאבים. במקרה שהונח על שולחנו של כבוד השופט שוחט (בשבתו בבית המשפט לענייני משפחה), בנוגע לאפיונם של כספי זכיה ממפעל הפיס, נקבע שיש לראות באלה נכס בר-איזון לכל דבר ועניין, וככל שכרטיס ההגרלה נרכש במהלך הנישואין:
"אין ולא יכולה להיות מחלוקת שכספי זכייה של מי מבני הזוג, בלוטו או בפייס וכיוצ"ב, במהלך החיים המשותפים, מהווים הם רכוש משותף או נכס בר איזון, בין אם נרכש הכרטיס הזוכה מחשבון משותף, מחשבון פרטי של מי מבני הזוג ובין אם מדובר במנוי קבוע שהתשלום החודשי עבורו משולם מחשבון משותף או פרטי של אחד מבני הזוג"(תמ"ש (ת"א) 74231/99ר.ב.א. נ' א.ב.א., "נבו", מיום 1.4.2001, ס'6לפסק הדין; עמדה זו אומצה עוד בתמ"ש (ב"ש) 4152/02י. ג נ' י. ח, "נבו", מיום 5.1.09; ר' גם הכרעת ביהמ"ש קמא בעמ"ש (ת"א) -2453311-12פלוני נ' פלונית, "נבו", מיום 12.3.15).
בית המשפט מוצא לנכון לאמץ עמדה זו אף בענייננו. אמנם אפשר להעלות על הדעת הבדלים בין כספי הגרלה שהם פרי רכישת כרטיס הגרלה, או רכישת זכות השתתפות בהגרלה, לבין כספי הזכייה בענייננו. אך הנתבע לא ביקש לאבחן בין כספי הפרס בענייננו לבין זכיה מתוקף הגרלה, וכך או כך סבור בית המשפט שרב המאחד מן המבדיל בין המקרים. החיים מזמנים שלל הזדמנויות, ולעיתים עולה בידיו של פלוני למנפן לטובתו. ענייננו בהזדמנות בלתי צפויה, שמהירי המחשבה ובעלי היכולת יכולים לנצלה לטובתם. ספק בעיני בית המשפט, אם תישמע טענה לפיה נכס פלוני אינו בר-איזון הואיל ונצבר באופן לא מתכונן, על בסיס הזדמנות שזימנו הגורל ויד המקרה. לשון אחר, העובדה שענייננו בנכס שהושג באופן בלתי מתוכנן, ושניתן בידי הנתבע על דרך תהפוכות הגורל, אינה צידוק לאבחן בין הנכס בענייננו לבין כספי זכיה שמקורם בהשתתפות בהגרלה ידועה מראש ומהווים נכס בר-איזון – ובהינתן שהנכס נצבר במהלך תקופת הנישואין.
לטענת הנתבע, כספי הפרס הם בבחינת מתנה מאחיו. הנתבע לא הרחיב בהקשר זה ומכוון בדבריו לכאורה לתחולת סעיף 5(א)(1) לעיל. אין בידי בית המשפט לקבל את הטענה. ראשית, וכפי שצוין בראשית הדברים, בית המשפט ימנע במסגרת הליך זה לקבוע ממצאים עובדתיים שנדונו בערכאות משפט בעניינם של השלושה ובנסיבות מציאת השרידים. כאמור, במסגרת ההליכים שניהלו השלושה, התייחסו אליהם הערכאות כמקשה אחת, והם תבעו יחדיו, וזכו יחדיו בכספי הפרס. פסק העליון נפתח בקביעה העובדתית הבאה:
"על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, המערערים – אב ושני בניו – נשכרו לבצע עבודות שונות ביער, ובמהלך העבודה גילו מה שנחזה לעצמות תלויות על עץ באמצעות חבל. הם
התקשרו למשטרה ]…[ בהתאם, המערערים פנו אל משרד הביטחון בדרישה לקבלת הפרס.
בקשתם סורבה והם פנו להליכים משפטיים"(ס'1לפסק העליון).
מדובר בקביעה חלוטה כאמור, ואין מקום במסגרת הליך זה לדון מחדש בנסיבות מציאת הגופה. טענת המתנה יוצאת מנקודת הנחה שהאח הוא שמצא את השרידים והיה זכאי לפרס אותו נאות לחלוק עם אחיו ואביו, אך הנחה עובדתית זו אינה תואמת את קביעת הערכאות כאמור.
שנית, מעדות האח עצמו עולה, שגם לשיטתו אין לייחס לו בלבד את מציאת השרידים:
"כן. צריך להבדיל בין מצא לבין ראה, יש הבדל. ]הנתבע[ ראה את הגופה, אני מצאתי. אני אתן תגובה קטנה. אני יכול לאבד היום כלב ולפרסם בעיתון, מי שימצא לי את הכלב יקבל פרס. אתה יכול לראות את הכלב אבל לא לדווח. אני ראיתי ודיווחתי אז אני מצאתי. לא ]הנתבע["(תמ'-ב', ע'43, ש'33).
"אני מצאתי, ]הנתבע[ לא התעניין, בסך הכל הוא ראה ועזב את זה, המשיך בעבודה שלו. אני זה שעשיתי את כל הפעולות, אתה יכול לחזור לחקירה הראשונית של המשטרה ולראות מה קרה שם ]…[ ]הנתבע[ לא מצא, ]הנתבע[ ראה ]…[ ]הנתבע[ ראה דבר, לא ידע מה זה, רצה להמשיך בעבודה שלו. באתי אני ראיתי, אמרתי זו הגופה של ]המנוח[, אני חושב"(ע'44, ש'3).
שלישית, במעמד מציאת השרידים, ולמעשה עד לפסיקת בית המשפט העליון, לא היה בכוחו של האח להעניק מתנה לאיש, משהזכות לא היתה נתונה בידו. לכל היותר יכול היה האח להתחייב לתת מתנה מכספי הפרס עת יזכה בהם, ככל ויזכה. סעיף 5(א) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968מורנו ש"התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב". אין חולק שאין בנמצא מסמך בכתב המעגן את התחייבות האח כביכול להעניק מתנה לנתבע, כפי שהאח אישר בחקירתו הנגדית (תמ'-ב', ע'45, ש'21).
רביעית, ומבלי לגרוע מן הדברים, בית המשפט מאמץ את נימוקי כבוד השופט שוחט, ששלל את טענת המתנה בהינתן כספי פרס שנצברו במהלך חיי הנישואין:
"בהתייחס להסדר איזון המשאבים, כספי זכייה בהגרלה אינם יכולים להיחשב כמתנה בידי אחד מבני הזוג, במערכת היחסים ביניהם. ההגדרה המילונית של זכייה בהגרלה, במסגרת הגדרת המילה 'פרס', כמתנה הניתנת למי שזכה בהגרלה אין לה ולא יכולה להיות לה כל משמעות במערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג. במערכת יחסים זו, בין בני הזוג, יש לראות את הזכייה בהגרלה כפירותיה של השקעה שנעשתה במהלך חיי הנישואין. כשם שבן זוג המשקיע, במהלך החיים המשותפים, כספים ברכישת חבילת מניות והרווח המופק מהם ייחשב כבר איזון כך גם רווח שהופק, מרכישת כרטיס הגרלה כתוצאה מזכייה בהגרלה, ייחשב לרכוש בר איזון. רוצה לומר, עצם הזכייה של אחד מבני הזוג במהלך החיים המשותפים בהגרלה, לא הופכת את כספי הזכייה שלו לרכושו הבלעדי/ הפרטי של בן הזוג שזכה רק משום שהוא רכש את הכרטיס הזוכה בעצמו, בדרכו לעבודה, בחזרה ממנה או עת סיים את רכישותיו במרכול השכונתי, בוודאי ובוודאי כאשר הכספים ששימשו לרכישתו של הכרטיס הזוכה היו משותפים. המבחן אינו יכול להיות מבחן לשוני/ מילוני, מבחן הנובע מהגדרת הזכייה בהגרלה כמתנה במערכת היחסים בין בן הזוג הזוכה לבין המגריל – מפעל הפייס או הלוטו – כצד ג'. המבחן הקובע, בשאלת גורלם של כספי הגרלה כרכוש בר איזון אינו צריך להיות שונה מזה הקובע את גורלו של כל נכס אחר שנרכש במהלך החיים המשותפים.
]…[ כך גם במהלך חיי הנישואין של בני זוג החוסים תחת כנפיו של חוק יחסי ממון בין בני זוג ]…[ אין לראות בכספי הזכייה בגדר מתנה של בן הזוג הנכנסת לסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון ולהוציא אותם מגדר הנכסים ברי האיזון משום כך"(ס'6(ג-ד) לפסק הדין).
- 3. לבסוף, בענייננו אין לחלוק על העובדה שלידתה של הזכות היא בעיצומם של נישואי הצדדים. בהקשר זה אין צורך להכריע בין שני מועדים אותם רואה בית המשפט רלוונטיים ליצירתה של הזכות. המועד האחד הוא מועד מציאת שרידי הגופה בשנת 2012. הדעת נותנת שממועד מציאת הגופה על ידי השלושה, באה לאוויר העולם האפשרות הלכאורית לזכות בכספי הפרס. גם אם יטען הטוען שיש להעמיד בספק את ידיעת השלושה, מודעותם וכוונתם במעמד מציאת השרידים, ספקות אלה אינם עומדים יותר במועד הגשת התביעה השניה, 6.4.2014, עבורה גייסו השלושה כספים לשם תשלום האגרה, באמצעות הלוואה מצד ג', והיא התבררה לגופו של עניין. הסכסוך בין הצדדים פרץ בשלהי שנת 2015, זמן ניכר לאחר לידת הזכות כאמור.
- 3. לסיכום פרק זה, ומשנדחתה טענת המתנה, יש לקבוע שכספי הפרס הם נכס בר-איזון, הם הצטברו במהלך תקופת הנישואין והתובעת זכאית למחצית משווים מתוקף סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון.
נברר עתה אם אמנם זכאית התובעת למחצית משווי חלקו של הנתבע בזכייה?
האם נדונו ענייני הרכוש והזכייה בהליך הקודם ובבית הדין השרעי?
- 3. בהקשר זה מעלה הנתבע שתי טענות סותרות. לטענתו, מחד, פסיקת בית הדין השרעי ולפיה עליו לשלם לתובעת את ה"מוהר", על בסיס המלצת הבוררים שמונו בעניין הצדדים, "כולל בתוכו את כלל ענייני הרכוש". מאידך גיסא, הנתבע טוען שהתובעת לא הזכירה כלל את כספי הפרס במסגרת ההליכים בבית הדין השרעי, ולדבריו לא ראתה עצמה זכאית לכספי הפרס. בהתעלם מהסתירה האמורה, הטענה העקרונית העולה מכללא מטענות אלה, היא שהתובעת מנועה מלתבוע בהליך דנן את כספי הפרס. בית המשפט אינו רואה עם הנתבע עין בעין, והגם שיש לתהות על מעשיה ומחדליה של התובעת בהקשר זה, מוצא שדין טענות אלה מצד הנתבע להידחות.
- 3. אין חולק שהתובעת לא הגישה תביעה לאיזון משאבים בפניי בית משפט זה במסגרת ההליך הקודם, אלא תביעות רק לעניין הקטינות ומזונותיהן. נתון עוד שהתובעת הגישה לבית הדין השרעי תובענה למזונות אישה בלבד (ר' עדות באת-כוחה דאז עו"ד י"פ, תמ'-א', ע'2, ד' ש'4ואילך). אין חולק עוד שהנתבע הוא שפתח את ההליכים בבית הדין השרעי, ומן הסימוכין שהוצגו לפניי בית המשפט עולה שהוא מיוזמתו לא התייחס לענייני הרכוש או לכספי הפרס.
- 4. נפתח בקביעה שלא עלה בידי בית המשפט לברר עד תום מטענות התובעת ובאת-כוחה דאז (להלן – "עורכת הדין"), מדוע לא הגישה תביעה לאיזון משאבים, או למצער לעניין כספי הפרס, ותשובותיהן של השתיים לא הניחו את הדעת. מעדות עורכת הדין עולה שלשיטתה הפעולות הדרושות לשם שמירה על זכויות התובעת, מרשתה, תלויות בבקשה מפורשת והנחיה ברורה מצד התובעת. לא למותר להביא בהרחבה מתשובותיה:
ש: ]…[ מדוע לא הגשת תביעת ייזום ]צ"ל "איזון", א"מ[ משאבים, רכוש או לפחות
תביעה הצהרתית בעניין הזה?
ת: אני בעניינה של הלקוחה שלי רק טיפלתי בנושא של בית הדין השרעי וזה מה
שנתבקשתי (תמ'-א', ע'5, ש'1).
]…[ ובזמנו לא הייתי גם מוסמכת לטפל בתיקים של ענייני משפחה (ע'5, ש'6).
ש: יש לנו כאן תביעת מזונות שהגשת בפני המותב הנכבד ותביעת משמורת, זאת אומרת
יכולת ביחד עם התביעות הללו להגיש גם תביעה הצהרתית לפחות שמגדירה את הזכויות של מרשתך. מדוע אינך פעלת ככה?
ת: הרי עוד פעם, אני מה שנתבקשתי עשיתי. נתבקשתי לטפל בנושא של גירושין
והזכויות המגיעות לה בעניין גירושין לפי בית הדין השרעי ולפי חוזה נישואין ומה שנתבקשתי עשיתי (ע'5, ש'7).
"]…[ זה לא חשוב מבחינתי כי מה שמעניין אותי זה רק לגבות את הכספים בגין המוהר כי לא טיפלתי בעניין של הרכוש. במידה והייתה פונה אליי שאני אייצג אותה אז הייתי נותנת לה תשובות ומדריכה אותה. אבל אני טיפלתי רק בעניינים שמתנהלים בעניין המוהר, בעניין חוזה הנישואין, אך ורק (ע'5, ש'28; ע'6, ש'13).
ש: אני שואלת כן או לא, האם מימשת את כל הזכויות של הלקוחה שלך במעמד הגשת
התביעות?
ת: מה שנתבקשתי לטפל בבית הדין השרעי בעניין של הגירושין, ככה עשיתי (ע6, ש'
30).
ת: בעניין רק העניינים הקשורים לבית הדין השרעי ולמשמורת ומזונות וזהו, זה מה
שנתבקשתי. לא נתבקשתי לעשות צעד בעניין רכוש כי אני גם לא הייתי מומחית בזה.
ש: ממי לא נתבקשת, את עורכת דין לענייני משפחה?
ת: אני לא עורכת דין של כל המשפחה שלה, אני עורכת דין שלה בעניין של הבוררות
ומזונות ומשמורת, זה מה שנתבקשתי ואני עשיתי את כל המאמצים שלי על מנת שהיא תקבל את מה שהבטחתי לה בעניין של הגירושין.
ש: ]…[ את עורכת דין לענייני משפחה?
ת: אני עכשיו כן, מתמחה בזה.
ש: בזמן שייצגת את הלקוחה שלך, האם היית עורכת דין בענייניי משפחה?
ת: נכון.
ש: תודה. האם את מבינה שאת בתור אשת המקצוע, את זאת שצריכה להעלות את כל
התביעות ולהגיש אותן מטעמך ולא הלקוחה שלך?
ת: זה לא נכון, זה לא נכון (ע'7, ש'11; ע'8, ש'3).
- 4. בית המשפט מוצא בעמדה זו של עורכת הדין משום היפוך היוצרות. ההליכים אותם על בעל דין לנקוט על מנת להגן או לעמוד על זכויותיו, אינם במומחיותו של בעל הדין המצוי. הדעת נותנת שלשם כך פונה אדם לייעוץ משפטי. בית המשפט אינו מוצא ממש בטענת עורכת הדין לפיה היתה פועלת לעניין איזון המשאבים וכספי הפרס בפרט, אילו רק התובעת היתה מבקשת ממנה, או שמא מנחה אותה.
- 4. גם לשאלות בית המשפט, ניכר היה שהעדה מבקשת להלך בין הטיפות בתשובותיה, שעה שברור שסוגיית כספי הפרס עלתה בין הצדדים במסגרת ההליך הקודם, ועלתה גם בינה לבין התובעת, ואף על פי כן לא נקטה בשם מרשתה בכל הליך שהוא בהקשר זה:
כב' הש' מירז: אני הבנתי, חוזרת על זה מספר רב של פעמים. מעניין אותי אם הגברת, אם בריאיון אתך בשיחות שהיה ביניכן בניהול התביעה לא אמרה לך תשמעי, יש משהו שיכול להיות שהוא יקבל? אז תכניסי את זה באיזושהי צורה אם היא דיברה על זה, העלתה את זה.
ת: גבירתי אני מה שטיפלתי, טיפלתי, מעבר אני בכלל לא נתבקשתי לעשות
כלום.
כב' הש' מירז: זאת לא הייתה השאלה. זאת לא הייתה שאלה, גברת את לא יכולה לזכור משהו אחד ולא לזכור. שאלתי אם את זוכרת שהגברת.
ת: היא לא ביקשה ממני דבר כזה, היא לא ביקשה ממני להגיש תביעה.
כב' הש' מירז: שהגברת העלתה את עניין הזכייה בשיחה אתך, זה מה ששאלתי.
ת: גבירתי אנחנו דיברנו על זה במסגרת תיק המזונות, וזה עלה גם בפרוטוקול
של הדיון.
כב' הש' מירז: ולא מצאת לנכון להגיש תביעה בעניין.
ת: לא, כי אני לא נתבקשתי לייעץ לה גם את זה (ע'8, ש'38).
- 4. גם תשובותיה של התובעת בחקירתה הנגדית לא הניבו גרסה עובדתית שתניח את דעתו של בית המשפט, מדוע עד להגשת התביעה דנן, לא פצתה פה ולא עמדה בכל דרך על קבלת חלקּה לכאורה בכספי הפרס, או לכל הפחות פעלה להגן על זכותה לקבל את חלקּה לכאורה בכספי הפרס בעתיד, אם וכאשר ישולמו לנתבע. אין ספק שחרף טענות התובעת בעבר, התובעת ידעה בזמן אמת על מציאת השרידים ועל ההליכים שנקטו השלושה לשם קבלת כספי הפרס, ולדבריה:
"הוא כל הזמן, הוא כל הזמן הבטיח ואמר לי אני אפצה אותך, אני אפצה אותך. כל הזמן, ואם"(תמ'- א', ע'31, ש'2); "הוא אמר לי, כן, שיוצא לנו כסף וזה יהיה שלנו ונחייה חיים טובים יותר ואני אפצה אותך על כל החיים החרא שהיו לנו"(שם, ע'38, ש'4; ור' עוד עדות אמּה של התובעת, תמ'-ב', ע'3, ש'17).
- אף על פי כן וכאמור, התובעת לא עמדה בכל דרך על קבלת חלקּה הנטען בכספי הפרס. בתוך כך, סתרו תשובותיה בחקירה הנגדית את גרסת עורכת הדין לפיה התובעת לא העלתה בפניה את הסוגיה:
עו"ד גאון: אז אני שואלת, האם כאשר את פנית לעורכת הדין ]…[ את סיפרת לה את
הכל?
ת: סיפרתי לה את מה שהיה אתנו.
ש: כן את סיפרת לה משהו שקשור במשפט שמתנהל?
ת: ציינתי משהו כזה, אבל לא, לא היה תיק, ולא היה כלום אז אין אני אפעיל
עליו תביעה.
ש: מה לא היה תיק?
ת: לא היה משהו, איך אני אפעיל נגדו משהו ]…[
עו"ד גאון: הבנתי. את יודעת מתי הוגשה התביעה הראשונה של ]הנתבע[?
ת: אני חושבת ב-2012.
ש: אז, ואת התגרשת מתי?
ת: 2016 .
ש: אז למה את אומרת שלא הייתה כלום, הייתה תביעה שהוגשה?
ת: נכון הייתה תביעה אבל עדיין לא היה כלום.
ש: עדיין לא היה כלום, זאת אומרת את חיכית שיהיה משהו כדי בעצם לעשות
משהו.
ת: לא חיכיתי זה בית משפט, מה אני אגיד לך (תמ'-א', ע'20, ש'2)
ובהמשך: "מה אני אגיד, לא דיברנו על רכוש, לא דיברנו על כסף, לא דיברנו על כלום. אז מה אני אגיד"(ע'27, ש'5).
לשאלת בית המשפט, התובעת השיבה:
כב' הש' מירז: היא לא שאלה אותך אם תבעת, היא שאלה אותך אם אמרת. את יכולה
להגיד יגיעו לי כספים כי הוא הבטיח לי וכשיגיעו לי אני אתבע. אמרת את זה?
התובעת : נכון אבל לעורכת דין אני אמרתי.
כב' הש' מירז: למי אמרת?
התובעת: לעורכת דין אמרתי לה שיצא לו כסף.
כב' הש' מירז: אבל העורכת דין אמרה שלא אמרת לה כלום.
התובעת: אמרתי לה, כשיצא לו כסף. אז לא יודעת למה היא לא אמרה.
כב' הש' מירז: ולבוררים גם אמרת?
התובעת: לא.
עו"ד גאון: למה לא אמרת להם את זה?
התובעת: כי זה שרעי אני לא ידעתי שאני צריכה להגיד (ע'26, ש'12; ע'27, ש'17).
- גם הבוררים אישרו בעדותם שבפגישותיהם עם הצדדים, יחד ולחוד, התובעת לא הזכירה את עניין כספי הזכייה (ר' עדות הבורר מר ]…[, תמ'-א', ע'12, ש'22; ע'13, ש'1; וכן עדות הבורר מר ]…[, תמ'-א', ע'17, ש'4).
- המסקנה המתבקשת מכלל תשובות התובעת ועורכת הדין, היא שהתובעת לא האמינה שהנתבע יקבל לידיו את כספי הפרס, ולא היא ולא באת כוחה דאז ראו היתכנות ממשית לאפשרות שהנתבע יזכה בכספי הפרס בעתיד. לא ניתן להפריז בחוסר המעש הבולט מצד התובעת כלפי זכותה הלכאורית לקבל את חלקּה בכספי הפרס. מסקנה זו מתחזקת נוכח טענות התובעת, עליהן אין מחלוקת, כי הפרוטה לא היתה מצויה בידי הצדדים. הצדדים היו הורים ל 3בנות קטינות, הנתבע עבד לסירוגין בעבודות מזדמנות והתובעת לא עבדה. הצדדים צברו חובות ונעזרו באמּה של התובעת לסילוק חובות ולשם ההוצאות השוטפות. לאמור שהתובעת לא נחה על זרי הדפנה והיא והקטינות חיו בדוחק והיו סמוכות על שולחנה של אמּה. לתובעת לא היתה את הפריווילגיה לגלות אדישות כלפי האפשרות שהנתבע יקבל לידיו סכומי עתק בעקבות מציאת השרידים. התעלמותה הגורפת מאפשרות זו, מלמדת שהיתה סמוכה ובטוחה שהנתבע לא יקבל לידיו אף לא פרוטה, והיא לא ראתה לנכון לנקוט בצעדים כלשהם בהקשר זה.
- לא נעלמה מעיני בית המשפט העובדה שסוגיית כספי הפרס עלתה על ידי התובעת בעל פה, במעמד הצדדים במהלך ההליך הקודם. בדיון קד"מ שהתקיים ביום 18.5.16, בעניין תביעות התובעת לעניין הקטינות ומזונות הקטינות, ציינה ב"כ התובעת: "]…[ יש לנו הוכחות שמראות שלאחרונה הנתבע רכש ג'יפ יוקרתי והוא מנהל תביעה בביהמ"ש בחיפה והוא העלים בפניי בית ביהמ"ש את הנושאים האלה ]…["(ע'5, ש'1).
- על כך השיב ב"כ הנתבע ש"כל עוד לא התקבל סכום אין על מה לדבר, יכול להיות שהוא גם יספוג הוצאות"(שם, ש'6). בתום הדיון ציין בית המשפט, בין היתר, ש"נרשמה התחייבות הנתבע כי ברגע שיקבל פס"ד ו/או סכום כלשהו בתביעה שמתנהלת מול השופט אליקים ונמצאת בשלב סיכומים יודיע על כך לצד השני".
- 4. אין בהתרחשות זו כדי לרפא את העדרו של כל הליך מצד התובעת בהקשר לאיזון משאבים בכלל, או כספי הזכייה בפרט. העובדה שהתובעת ציינה את דבר קיומה של התביעה השניה שהתבררה במקביל להליך הקודם אינה מהווה תחליף להליך משפטי הכרחי לשם קבלת סעד מתאים בעניין. כמו כן יש להוסיף ולחדד, שחילופי הדברים האמורים במעמד הצדדים אז, התייחסו לשאלת מזונות הקטינות ובקשת התובעת להגדילם, ובתוך כך ליכולותיו הכלכליות של הנתבע בהקשר זה. ההתייחסות לרכושם של הצדדים ולמצער של הנתבע, היתה בגזרה הצרה של שאלת מזונות הקטינות כאמור, ולא כסוגיה עיקרית או "רכושית" העומדת להכרעת בית המשפט.
- 5. יש מקום לציין עוד שההליך הישן הסתיים בהסכמה, ולפיה המזונות הזמניים שנקבעו עבור הקטינות יעמדו בתוקפם כמזונות קבועים, לצד הסכמה בין הצדדים לקבל את המלצות העו"ס לס"ד בנוגע לאחריות ההורית וזמני השהות. הסכמת הצדדים קבלה תוקף של פסק דין ביום 23.1.18. הסכם זה הביא לסיום ההליך הישן, וחזקה על התובעת שנחה דעתה בזיקה להתחייבות הנתבע להודיע על גורל התביעה השניה, ואין מחלוקת על כך שידעה אותה עת שערעור על דחיית התביעה השניה תלוי ועומד בבית המשפט העליון.
- 5. ביססנו אפוא את העובדה שהתובעת לא פעלה לקבלת חלקּה הנטען בכספי הזכייה, ושסוגיה זו לא העסיקה אותה במהלך הסכסוך בין הצדדים. נקבע עוד שהתובעת גלתה אדישות לאפשרות שהנתבע יזכה בכספי הפרס, ולא ראתה בה אפשרות מציאותית, על אף שאפשרות זו התבררה במלוא הרצינות בערכאות והונחה על שולחנו של בית המשפט העליון. נשאלת השאלה האם כטענת הנתבע, יש בעובדות אלה על מנת לחסום את דרכה של התובעת מלתבוע את חלקּה הנטען בכספי הפרס. בית המשפט מוצא שיש להשיב על כך בשלילה.
- 5. הנתבע לא פיתח את טענותיו בהקשר זה לטענות משפטיות קונקרטיות, בדבר מניעּות או השתק החלים על טענות התובעת. ברי הוא שאין בנסיבות להצביע עוד על מעשה בית דין – השתק עילה או פלוגתא. בית המשפט מוצא שיש לייחס משקל של ממש למחדליה של התובעת כפי שתוארו לעיל, ובית המשפט יעסוק בכך בהרחבה בהמשך דבריו. יחד עם זאת, בערבו של יום התובעת לא הגישה תביעה לאיזון משאבים, ואין מחלוקת שסוגיית כספי הזכייה לא התבררה ולא עלתה בין הצדדים. לתובעת עומדת זכותה היסודית לגישה לערכאות ובנסיבות המתוארות אין מקום לחסום את דרכה מלעמוד על סעד בהקשר זה.
נוסיף ונחדד שהזכות לאיזון משאבים עומדת לתובעת מתוקף חוק יחסי ממון. מתבקש מאליו שוויתור או גריעה מהזכות לאיזון משאבים, נדרשים להיות מפורשים, פוזיטיביים וחד משמעיים. בנסיבות העניין אם כן לא הצביע הנתבע על מניעה משפטית לברר את תביעת התובעת ולהעניק לה סעד מתאים.
בהקשר זה הפנה הנתבע לפסק דינו של כבוד השופט הבכיר אסף זגורי בתלה"מ (נצ') 28661-01-17פלונית נ' פלוני ("נבו", מיום 18.12.20), שם נקבע בין היתר, שאין מקום לשוב ולדון באיזון משאבים לאחר שניתן פסק דין סופי וחלוט בעניין זה. בית המשפט דן בשאלה "האם יש לאפשר לאחר 5שנים ניהול הליך חוזר בעניין איזון המשאבים רק כיוון שבן הזוג האחר גילה ראיות חד משמעיות לקיומם של אותם כספים ]…[", והשיב על כך בשלילה (ס'38לפסק הדין). הנתבע מוצא בפסק הדין סימוכין לטענתו הנדונה לעיל לפיה אין מקום לברר את התביעה לאחר סיום ההליכים בין הצדדים. בית המשפט אינו רואה עם הנתבע עין בעין. בית המשפט מוצא את קביעתו של כבוד השופט זגורי ראויה בנסיבות שנדונו לפניו, וכבודו של פסק הדין במקומו מונח. אך אין בו כדי לקדם את טענות הנתבע. בנסיבות שנדונו שם, אכן הוגשה בעבר תובענה לאיזון משאבים, שנדונה והוכרעה – והיא הנותנת.
כשם שנקבע בפסק הדין האמור, "תביעתה של התובעת בבית המשפט לענייני משפחה ]…[ הייתה תביעה רכושית לכל דבר ועניין ]…[ נקבע כי מדובר בתביעה לאיזון משאבים לכל דבר ועניין"(שם, ס'27). בהמשך לכך נקבע שבהינתן שהתובעת ידעה על זכיית הנתבע בלוטו, "מקום שניתן פסק דין חלוט על בסיס טענותיה של התובעת, העובדה שכיום סבורה או גילתה כי טענותיה היו שגויות אין בה כדי להוות טעם לדיון מחדש באיזון המשאבים"(שם, ס'30).
יש לאבחן אפוא את נסיבות פסק הדין מנסיבות ענייננו, בהן אין חולק שלא הוגשה תביעה רכושית או תביעה לאיזון משאבים, וכשם שנקבע לעיל, התובעת אינה מושתקת או מנועה מלהגיש תביעתה דנן.
לסיכום פרק זה, ולאחר שביססנו את הקביעה שכספי הזכייה הם נכס בר-איזון, יש לקבוע שהתובעת אינה מנועה מלהגיש תביעתה ולעמוד על קבלת חלקּה ככספי הזכייה.
האמנם זכאית התובעת למחצית מהשווי?
היקף חלקּה של התובעת בכספי הזכייה
על אף ביסוס הקביעה לפיה לתובעת עומדת הזכות לעמוד על איזון כספי הזכייה, וכי אלה מהווים נכס בר-איזון, יש לעמוד על אופן האיזון, או היקף השיתוף בין הצדדים ביחס לכספי הזכייה. לאחר שמלוא נסיבות העניין מונחות לעיונו של בית המשפט, ולאחר שמיעת הצדדים באופן בלתי אמצעי, עיון בטענותיהם ובראיות המצויות בידם, מוצא בית המשפט שיש מקום להורות על איזון כספי הזכייה באופן שאינו מחצה על מחצה, ולצמצם את חלקּה של התובעת בנכס זה, וזאת בהתאם לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. כך לשון החוק:
"8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים: ]…[
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;"
מדובר בהוראה חריגה לכלל השוויוני הנקוב בסעיף 5לחוק יחסי ממון, והפסיקה פירשה אותה כראויה לשימוש במשורה, ובנסיבות חריגות. יתירה מכך, המחוקק לא הניח אמות מידה לשימוש בהוראה זו, ולא מילאה תוכן או העמיד ביאור אחר לזיהוין של "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". בענייננו הצביע בית המשפט על מחדלים מצד התובעת בעמידה על זכותה לקבלת חלקּה בכספי הזכייה. בית המשפט סבור שבנסיבות העניין בכלל, ובהתנהלות התובעת בפרט, יש משום "נסיבות מיוחדות" שתצדקנה שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.
תקצר היריעה לעמוד על שלל הפירושים והשימושים שעשו ערכאות המשפט בסעיף 8. נקבע בין היתר ש"סעיף 8ניצב ככביש עוקף שמאפשר לסטות מן המסלול הראשי בסעיף 5לחוק. הוא מציג סמכות שבשיקול דעת ליצור חלוקת רכוש בין בני זוג אשר מתחשבת בשיקולים שונים של צדק ומדיניות שעד כה לא באו לידי ביטוי"(בע"מ 7272/10פלונית נ' פלוני, "נבו" מיום 7.1.14);
"סעיף 8מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים"(בג"ץ 4178/04פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, פ"ד סב(1) 235 (2006)); עוד נקבע שסעיף 8(2) "מאפשר לבתי המשפט גמישות, וטעון חשיבה יצירתית"(בע"מ 7172/12פלוני נ' פלונית, "נבו", 24.12.12); נקבע עוד בנוגע לסעיף 8(2) ש"הרי לנו ערכת כלים משוכללת בעזרתה יכול ביהמ"ש להביא לאיזון ראוי וצודק גם במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות, מקרים אשר אינם מתאימים למידותיו של אותו בגד שנתפר במידה אחידה מכח עיקרו של הדין ]…["(תמ"ש (פ"ת) 38559-05-11ת. ס נ' ד. ס, "נבו" מיום 1.12.13).
- 6. במישור קונקרטי יותר, הפסיקה והספרות סיווגו את ה"נסיבות המיוחדות" בזיקה לסעיף 8(2), לשלושה סוגים:
א. נסיבות "קלאסיות"הנוגעות ליכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים לאחר גירושיהם, וחוסר איזון בולט מבחינה כלכלית;
ב. נסיבות מיוחדות שנוגעות לצבירות נכסים על שם אחד מבני הזוג – נכסים שאינם בני-איזון, נכסים "חיצוניים" וכיוצ"ב;
ג. נסיבות הקשורות בהתנהגות מי מהצדדים – "מקרים בהם התנהגות הצדדים מביאה לכך שתחושת הצדק מתקוממת כנגד יישום פשטני של הוראות חוק יחסי ממון ]…[ במקרים בהם חלו הנסיבות החריגות, במיוחד בשל התנהגות, ראה בית המשפט לא אחת לגרוע נכסים ממסת האיזון או להוסיף על נכסים אלו"(ר' כבוד השופט ניצן סילמן בתמ"ש (קריות) 18044-02-09ע.י נ' פ.י, "נבו", מיום 27.1.11).
- 6. בהמשך לכך נקבע עוד ש"אמת המידה המרכזית שהוצעה להפעלת שיקול הדעת נוגעת למאמץ המשותף ולמילוי חובותיהם של בני הזוג במסגרת הנישואין, ובמיוחד מילוי חובותיהם הכלכליות ]…[ ומשיקולי צדק ]…[ כך נקבע בבע"מ 577/04]…[ כי ניתן להשתית את הפעלת החלוקה הבלתי שוויונית על עקרון תום הלב"(עמ"ש (מרכז) 1447-07-17א.כ נ' א.כ, "נבו", מיום 13.5.20).
- במקרה אחר, המשיק לענייננו, בשינויים המחויבים, נמצא ש"אשר להפעלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, הרי שמקובלים עלינו נימוקיו של בית המשפט קמא לעניין הפעלת סמכותו בהתאם להוראה זו בנסיבות העניין. לסברתנו, התנהלות המשיב אינה הולמת התנהלות של בעל דין תם לב במסגרת תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג ]…[ כמו בית המשפט קמא, אף אנו סבורים כי להתנהלות בלתי ראויה זו, שיש בה לסכל את מטרת ההליך המשפטי, נכון שיהיו השלכות במקרים המתאימים, כמו זה שלפנינו, במישור של סטייה מאיזון זכויות מחצה על מחצה ]…["(עמ"ש (ב"ש) 17280-11-20ז'.כ נ' מ.כ, מיום 14.2.21).
- 6. בית המשפט מוצא שהנסיבות המיוחדות בעניינו משתקפות באופיו המיוחד של הנכס מושא האיזון וכל שהיה כרוך במימושו; במחדלה של התובעת לעמוד על זכותה בנכס כבר-איזון; ובמצג מצד התובעת, כי אין לה עניין בנכס והיא אינה סבורה שיש לה חלק בו.
להלן נעמוד על קיומן של נסיבות אלה.
- 6. המאמצים הכרוכים במימוש הזכות – במסגרת פסק הדין עמד בית המשפט על הדמיון בין כספי הזכייה בענייננו, לבין כספי זכיה בכרטיס הגרלה או הימורים, "טוטו", "לוטו" וכיוצ"ב, ומצא שאלה כמו אלה הם נכס בר-איזון, בהינתן שנולדו במשך תקופת הנישואין. אף על פי כן, הזכות הנדונה בענייננו היא ייחודית. על אף מציאת השרידים, וזכותם הלכאורית של השלושה לקבל את כספי הזכייה, קיומה של הזכות כלל לא היה ברור מאליו. הנסיבות אינן דומות לרגע גילוי המספרים הזוכים או הניחוש הזוכה בכרטיס הגרלה – אז אין ספק בידי מחזיק הכרטיס כי זה יזכה אותו בפרס. בענייננו אין לייחס לשלושה, ולנתבע ביניהם, ידיעה כגון זו. בניגוד לבעלים של כרטיס זוכה, שסר עם הכרטיס לפדות את זכייתו כנגד הצגת הכרטיס, על השלושה היה לדרוש את כספי הזכייה ולפנות לערכאות לשם כך.
- 6. אכן, הדרך למימוש הזכות הנתונה כיום לנתבע, היתה ארוכה, מורכבת ומלאת מהמורות. לא עלה בידי השלושה להעמיד את סכום האגרה הנדרש להגשת התביעה בסכום שווה ערך ל 10מיליון דולר (כ – 762,000₪ עבור שני חלקי האגרה, ר' סימוכין לתשלום סומנו ת/3, ת/4, ת/5). בקשתם לקבלת פטור מאגרת בית המשפט נדחתה, בתביעה הראשונה והשניה גם יחד. לשם גיוס סכום האגרה התקשרו השלושה בהסכם הלוואה עם צד ג', במסגרתו התחייבו להשיב את ההלוואה באופן שישלמו לידי המלווה סכום שווה ערך ל – 25%מכל סכום שיפסק לטובתם, והעמידו בטחונות לשם השבת ההלוואה. מעבר לכך נדרשו השלושה לייצוג משפטי תמורת שכר טרחה, לרבות בהליך הערעור לבית המשפט העליון. מטיעוני הצדדים וחקירת הנתבע עלה עוד שפרץ סכסוך בין השלושה לבין באי-כוחם, ובהקשר זה הוגשה כנגד השלושה תביעה לגביית שכר טרחת באי-כוחם הקודמים (ר' עדות הנתבע, תמ'-ב', ע'40, ש'17).
- 6. הנתבע שינה מצבו לרעה לשם "רכישת" הזכות שבמחלוקת, ונטל על עצמו התחייבויות כספיות מתוך סיכון שאלה תרדנה לטמיון. התובעת לא היתה חלק ממאמצים אלה, ואין חולק שהנתבע לא עשה שימוש בכספים משותפים לשם מימון ההליכים המשפטיים בעניין כספי הזכייה. סיכונים אלה לא היו מנת חלקה של התובעת, והנתבע אף לא דרש מהתובעת ו/או בני משפחתה ליטול חלק בסיכון זה. כך בחקירתה הנגדית:
ש: אוקיי. האם את ידעת מאיפה ]הנתבע[ השיג 760אלף כספי אגרה?
ת: לא והוא אמר לי קודם כל מפה ומשם. שאלתי אותו מאיפה הבאת את הכסף, הרי לא
היה לנו כסף. הוא אמר מפה ומשם, אז (תמ'-א', ע'21, ש'13).
לא היו מערבים אותי. אני שאלתי מאיפה הוא אמר לי מפה ומשם (ע'28, ש'28)
- 6. הנתבע אישר אף הוא גרסה זו (תמ'-ב', ע'34, ש'9). יש מקום לציין עוד שרק לאחר קבלת חלק מכספי הזכייה (כשעל יתרת חלקו של הנתבע הוטל עיקול ברישום מתוקף ההליך דנן), עלה בידי הנתבע לפרוע את החוב שצבר בזיקה לניהול ההליכים (שם, ע'41, ש'15).
- 6. השיהוי בהגשת התביעה – בית המשפט ביסס את הקביעה לפיה התובעת לא ראתה בקבלת כספי הזכייה אפשרות ממשית ומשכה ידה מכל עיסוק בדבר. התובעת אישרה בחקירתה שגם ניהול התביעה השניה על ידי השלושה לא גרם לה להאמין שקבלת הפרס היא אפשרות ריאלית:
עו"ד גאון: את האמת שהכספים האלה שלכם?
ת: בטח שהאמנתי.
ש: אז למה לא אמרת שום דבר לעורכת דין או לעורכי דין אחרים וגם לא
לבוררים?
ת: כי פשוט לא היה על מה לתבוע.
ש: זה לא התפקיד שלך, את פנית לעורך דין כדי שיגיד לך.
ת: איך לא התפקיד שלי אם אני יודעת שאין? (ע'25, ש'18).
ש: אז את אומרת, שאת אומרת לי עכשיו שרק בעת התגבשות הפרס את פנית
לעורך הדין בסטוני.
ת: זה ככה בבית המשפט, איך אני אתבע?
ש: זאת אומרת שכל עוד לא היה פרס לא פנית, נכון?
ת: אז אין אני אתבע?
ש: אני שואלת, תעני כן או לא.
ת: לא, לא (תמ'-א', ע'38, ש'26).
- 6. כשם שנקבע לעיל, המסקנה המתבקשת ממחדלה של התובעת להעלות את כספי הזכייה במסגרת ההליכים בהם פתחה, או ההליכים בבית הדין השרעי בהם פתח הנתבע, היא שהתובעת לא האמינה באפשרות הממשית של זכייה בכספי הפרס ומשכה ידה מעיסוק בה.
- 7. בהקשר זה בית המשפט לא מוצא משקל בטענה לפיה התובעת התלוותה אל הנתבע לאחד או יותר מהדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי. טענה זו לא הוכחה, והתובעת הציגה תמונה יחידה, שלא ברור היכן ומתי צולמה. גרסת התובעת בהקשר זה לא עוררה אמון מצד בית המשפט – "ליוויתי אותו לבתי המשפט שיהיה לנו זיכרון אם ניקח את הכספים שיש לנו זיכרון, שהיינו והצטלמנו שם"(תמ'- א', ע'18, ש'30).
- 7. גם אם יניח בית המשפט שהתובעת התלוותה אל הנתבע אל הדיונים בתביעה השניה, והנתבע אינו מכחיש שהתלוותה אליו, נוכח הנסיבות האחרות עליהן עמד בית המשפט באריכות, אין די בהתלוות זו על מנת לשנות ממחדלה של התובעת לפעול לשם הגנה על זכויותיה, במספר דרכים שעמדו לרשותה, כל שכן שעה שהיתה מיוצגת בדין.
- 7. לצד הקביעה שהתובעת משכה ידיה מעיסוק בתביעה מתוך חוסר אמונה בהצלחת ההליכים המשפטיים מטעם השלושה, יש מקום למסקנה נוספת – משלימה או חלופית, והיא שהתובעת בחרה בכוונת מכוון להצניע את כוונותיה לגבי כספי הזכייה ולהמתין כצופה מהצד לתוצאות ההליכים המשפטיים. כל עוד השתהתה בהעלאת דרישתה, לא לקחה חלק במימון הדרוש להליכים וכאמור לעיל לא העמידה עצמה בסיכון כלשהו ולא לקחה על עצמה כל חיוב כלפי מאן דהוא. עם הכרעתו של בית המשפט העליון, מיהרה התובעת לבית המשפט להגיש את התביעה דנן – בלשון המעטה. נזכיר שעוד בטרם יבשה הדיו על פסק העליון, וביום שלמחרת ההכרעה, הגישה התובעת תביעתה דנן, והיתה זו הפעם הראשונה, והיחידה, בה עמדה התובעת על חלקּה בכספי הזכייה ועל קבלת סעד מתאים, כ – 7שנים לאחר מציאת שרידי המנוח, וכ – 3.5שנים לאחר הגירושין.
- 7. יש מקום לציין עוד, שבעוד תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בקשת המדינה לעיון חוזר, וגורלם של כספי הזכייה עודנו תלוי על בלימה, התובעת דחתה את דרישת הנתבע שתפקיד בנאמנות את חלקּה בעלות האגרה ששולמה על ידי השלושה (בשיעור מחצית מחלקו של הנתבע באגרה) (נס' ז'/א לתצהיר הנתבע).
- 7. חוסר מעש מתמשך – יש מקום לעמוד עוד על ציר הזמן הרלוונטי לענייננו ולסוגיה דנן:
| 10.9.09 | נישואי הצדדים; |
| 23.09.12 | מציאת גופת המנוח; |
| 12.11.12 | הגשת התביעה הראשונה; |
| 6.4.2014 | הגשת התביעה השניה; |
| 17.10.2015 | התובעת עוברת לבית הוריה. הנתבע מגיש תביעה לגירושין בביה"ד השרעי |
| 19.10.2015 | הגשת בקשת התובעת לצו הגנה; |
| 20.10.2015 | הגשת תביעת התובעת בעניין אחריות הורית; |
| 19.11.2015 | הגשת התביעה למזונות הקטינות, ותביעה למזונות אישה בביה"ד השרעי; |
| 18.2.2016 | החלטת ביה"ד השרעי וגירושי הצדדים; |
| 8.6.2016 | דחיית התביעה השניה; |
| 14.8.2016 | הגשת הערעור לבית המשפט העליון; |
| 3.6.2019 | מתן פסק העליון; |
| 4.6.2019 | הגשת בקשת התובעת ליישוב סכסוך; |
| 18.6.2019 | הגשת בקשה לדיון נוסף ולעיכוב ביצוע ע"י המדינה; |
| 5.8.2019 | דחיית הבקשה לדיון נוסף. |
- 7. עינינו הרואות שהסכסוך בין הצדדים פרץ בעוד בירור התביעה השניה בעיצומו ולאחר כישלון התביעה הראשונה. התובעת יצאה את הבית להתגורר בבית הוריה עם הקטינות, ומנקודה זו בודאי אין לייחס לה נטילת חלק בהליכים, אף לא באופן פסיבי. כמו כן הצדדים התגרשו לפי הדין השרעי בחודש פברואר 2016, עוד בטרם הוכרעה התביעה השניה, שנדחתה ביום 8.6.18. החל ממועד הגירושין, והלכה למעשה עוד קודם לכך, התובעת לא לקחה חלק ולא היוותה חלק מהליכי התביעה או הערעור, גם לא באופן "פורמלי" או פסיבי כאשתו של הנתבע. התביעה השניה, הערעור והדיון הנוסף הוסיפו להתנהל לאחר גירושין הצדדים כאשר התובעת משכה ידה מהם, גם במסגרת הליכי הגירושין, וגם לאחריהם, וכך במשך 3.5שנים עד להגשת התביעה דנן. תשובותיה של התובעת בחקירתה בהקשר זה לא עוררו אמון:
ש: האם ]הנתבע[ שיתף אותך בקשר למשפט אחרי שהתגרשתם?
ת: לא, לא שיתף אחרי שהתגרשנו.
ש: אז למה מיד לא פנית לעורך דין בעניין הזה כדי שאם אולי יהיה משהו את אולי גם תהיי זכאית לקבל?
ת: פניתי לבסטוני.
ש: כמה זמן אחרי?
ת: לא יודעת כמה זמן, את האמת (תמ'-א', ע'29, ש'11; שם, ש'25).
ובהמשך לשאלת בית המשפט:
כב' הש' מירז: גברת אני מאוד מבקשת, שתעני לשאלה. היא שאלה אם פנית במכתב בדרישה.
ת: במכתב לא אבל אני יודעת שאם יצא לו כסף אז זה מחצית שלי. אני יודעת
את זה (ע'30, ש'14).
- 7. מצג והסתמכות – יש להוסיף על נימוקים אלה ולהזכיר את שעמדנו עליו לעיל, כי ההליך הקודם הסתיים בהסכם בין הצדדים, לעניין האחריות ההורית וזמני השהות והן לעניין מזונות הקטינות. לטענת התובעת, אמנם לא פתחה בהליך לאיזון משאבים ו/או קבלת חלקּה בכספי הזכייה, אך העלתה במעמד הצדדים את עניין התביעה השניה שהתנהלה במקביל. אף על פי כן, בהסכם בין הצדדים אין אזכור לכספי הפרס, אף לא במישור שמירת הזכויות. כמו כן, וכאמור, התובעת גם לא עמדה על כספי הזכייה בבית הדין השרעי. בית המשפט עמד על כך ששתיקתה של התובעת אינה חוסמת את דרכה להגשת התביעה דנן, אך היא מבססת מצג מצד התובעת שלא היה לה עניין בכספי הזכייה, ומצג זה נמשך כ 3.5שנים כאמור. מצג זה ביסס הסתמכות מצד הנתבע, ולפיו כל המחלוקות בינו לבין התובעת סולקו ועברו מן העולם.
- 7. חובת תום הלב – בית המשפט עמד על הנסיבות המהוות "נסיבות מיוחדות" שתצדקנה שימוש בהוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון: המאמצים שהיו כרוכים במימוש הזכות; השיהוי הניכר בו נקטה התובעת והגשת התביעה רק לאחר פסק העליון; חוסר המעש המתמשך מצד התובעת; המצג מצד התובעת וההסתמכות מצד הנתבע. מבלי לגרוע מאלה, בית המשפט מוצא שיש בכל הנסיבות יחדיו כדי ללמד על מידה של חוסר תום לב מצד התובעת. בתמצית נציין שהתובעת לא האמינה באפשרות שכספי הזכייה ישולמו ולא עמדה באופן כלשהו על זכותה, או אף שמרה על זכותה לעתיד, ומשכה ידה כליל מעיסוק בסוגיה. התובעת לא שינתה מצבה לרעה, לא לקחה על עצמה סיכונים לשם מימוש כספי הזכייה, ולא לקחה חלק במימון היבט כלשהו של ההליכים – שכר טרחה ו/או תשלום אגרות והוצאות משפט אחרות. מיד עם מתן פסק העליון כאמור, 3.5שנים לאחר גירושי הצדדים, עמדה לראשונה על קבלת חלקּה בכספי הזכייה. בית המשפט סבור שאין להלום התנהלות זו מצד בעל דין עם חובת תום הלב. גם זכות הגישה לערכאות וניהול הליך משפטי כפופים לחובת תום הלב, והתנהלות התובעת מלמדת שמחד גיסא לא ראתה לנכון לקחת חלק במאמצים הכרוכים במימוש הזכות והסיכונים המתלווים לכך, אך מאידך גיסא עלתה אל שערי בית המשפט מיד עם מתן פסק העליון כדי לעמוד על חלקּה.
- 7. לסיכום פרק זה, נקבע שיש בנסיבות המקרה המנויות לעיל משום "נסיבות מיוחדות", המקנות לבית המשפט את שיקול הדעת להורות על חלוקת כספי הזכייה המשותפים ביחס שאינו שווה ותוך צמצום חלקּה של התובעת בכספים.
שיעור חלקּה של התובעת
- 7. על בסיס הנימוקים שהעמיד בית המשפט, נקבע שעל שיעור חלקּה של התובעת במסגרת איזון כספי הזכייה, להלום את האמצעים הכלכליים שהיו כרוכים במימוש כספי הזכייה. התובעת לא כפרה בפירוט ההוצאות עליהן עמד הנתבע, ושיובא להלן, או למצער על העיקריות שבהן. מתוך פירוט זה יגזור בית המשפט עקרונות ויתדות לביסוס שיעור חלקּה של התובעת.
- 8. אין חולק אם כן, שמתוך סכום כספי הזכייה, התחייבו השלושה, והנתבע ביניהם, לשלם שיעור של 25%לצד ג', ממנו לוו השלושה את סכום האגרה לשם בירור התביעה השניה.
- 8. בנוסף, התקשרו השלושה בהסכם שכר טרחה עם באי-כוחם, לתשלום שכ"ט בשיעור 15%מכספי הזכייה, בתוספת מע"מ. הסכם שכר הטרחה עומד למחלוקת וכפי הנראה מושא לתביעה שהגישו עורכי הדין כלפי השלושה. אין בידיעת בית המשפט מהו מצב הדברים בתביעה האמורה, וככל שידיעתו של בית המשפט משגת, המחלוקת היא על גזירת שכר הטרחה מסכום הזכייה בערכי ברוטו, או שמא נטו.
- 8. ובנוסף, מכספי הזכייה נוכה מס לטובת המדינה בשיעור של כ 38%.
- 8. חישוב דומה של שיעור ההוצאות שהיו כרוכות במימוש כספי הזכייה, נערך על ידי כבוד הרשמת הבכירה (אז) יפעת שקדי שץ, במסגרת החלטתה לצמצום העיקול מיום 19.12.19. כעת, לאחר שמיעת הצדדים ובחינת הראיות, בית המשפט סומך ידיו על חישוב זה, ויש מקום להביאו כחלק מפסק הדין דנן (החל מסעיף 27להחלטה):
"27. לאור האמור, וכדי להעמיד את סכום העיקול על סכום מידתי וסביר, בשים לב להוצאות ולמיסים אני קובעת, כי יש להפחית מסכום הזכיה את ההוצאות כפי שנטענו על ידי הנתבע ובהסתמך על הראיות לכאורה שהוצגו בענין זה, כך:
- 2 בפסק הדין שבערעור נפסק ]…[ סכום הפרס בסך כולל של 38,770,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה החל מיום 23.9.2012.
בנוסף נפסק לטובת המערערים החזר אגרה בסך כולל של 808,794₪ והוצאות משפט בסך 100,000 ₪.
סכום נוסף בסך 30,000₪ נפסק בגין הוצאות במסגרת ההחלטה הדוחה את הבקשה שהגישה המדינה לדיון נוסף.
לטענת הנתבע (והדברים לא נסתרו על ידי התובעת) הסכום שנפסק מסתכם בסכום כולל של 42,388,797 ₪.
מסכום זה אני קובעת, כי יש להפחית לצורך העיקול בלבד, מבלי שיש בכך כדי להוות קביעה כלשהי לגבי ההליך גופו, את הסכומים הבאים בהיותם הוצאות שהוצאו לשם ניהול ההליכים ובשל תשלומי המיסים החלים על כספי הפרס:
28.1 סכום של 6,358,310 ₪ המהווה סך השווה לשיעור של 15%מהסכום שנפסק לטובת בני משפחת ]הנתבע[ בהסתמך על הסכם שכר הטרחה מיום 1.2.2015לפיו התחייבו בני משפחת ]הנתבע[ לשלם לעורכי הדין המייצגים שכר טרחה 'בשיעור של 15%כולל מע"מ מכל סכום שיקבל בגין ניהול ההליך'(סעיף 5להסכם אשר צורף כנספח 11לבקשה לביטול העיקולים).
28.2 סך של 16,175,641 ₪ המהווים את סכום המס הצפוי.
28.3 סכום של 4,963,712 ₪ המהווה סך של 25%מהסכום שיתקבל בפועל על ידי בני משפחת ]הנתבע[, לאחר הפחתות מס ושכר טרחת עו"ד ואשר בני משפחת ]הנתבע[ התחייבו לשלמו לצד שלישי בתמורה למימון ההליך.
להוכחת ההתחייבות בהקשר זה צרף הנתבע הסכם חתום עם צד שלישי (הפרטים המזהים נמחקו בהסכם זה, אך טיב ההסכמות נלמד מההסכם וטיבה של ההתקשרות נלמד ממכלול המסמכים, לרבות הסכם שכר טרחת עו"ד), לפיו התחייבו בני משפחת ]הנתבע[ כי 'בתמורה לתשלום האגרות ו/או הוצאות ניהול משפט על ידי צד ב' הרי צד א' מסכימים ומתחייבים לשלם לצד ב'25%, עשרים וחמישה אחוז מכל סכום שיגיע לצד א' עקב התביעה הנ"ל בין בפשרה ובין בפסק דין'(סעיף 6, נספח 12לבקשה לביטול העיקולים) ]…[.
- 2 כך, בהסתמך על האמור, אני מעמידה את סכום העיקול על מחצית חלקו של הנתבע בסכום הפרס, כאשר מסכום הפרס יש לנכות את הסכומים שיש לשלם בגין התחייבויות עבור שכר טרחת עו"ד, מיסים ובהתאם להסכם עם הצד השלישי ]…[.
- אם כך, בהתאם לאמור, העיקול יוטל על מחצית מסך של 4,963,711 ₪ (סכום זה מהווה שיעור השווה לשליש מכספי הפרס לאחר הפחתות הסכומים כאמור)".
- 8. לא למותר לציין שהנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה דנן, וזו הונחה על שולחנו של כבוד נשיא בית המשפט המחוזי השופט רון שפירא, אשר סמך ידיו על ההחלטה ודחה את הבקשה (החלטה מיום 6.1.20).
- 8. הסכום הנקוב לעיל, מהווה כאמור שליש מכספי הפרס לאחר הפחתת ההוצאות המנויות (4,963,711 ₪). זהו לצורך העניין סכום הזכייה בערכי נטו לו הנתבע זכאי, לאמור שההוצאות המנויות לעיל מגולמות בו. פסיקת מחצית מסכום זה לטובת התובעת לא יהלום את עקרונות הצדק הואיל ויש בו לגלם את ההוצאות הכספיות הכבדות בהן התובעת לא לקחה כל חלק. כמו כן, ועל בסיס הנקוב לאורכו של פסק דין זה, על שיעור חלקּה של התובעת להלום עוד את העדר תום הלב הכרוך בהתנהלותה.
- 8. מבט כללי על מתח ההוצאות לעומת שווי כספי הזכייה, מלמד שמכספי הזכייה בערכי ברוטו נגרע שיעור של כ 65%, והותיר בידי הנתבע סך של 35%מחלקו בכספי הזכייה (שליש). פועל יוצא מכך הוא שחלקּה של התובעת לא יעלה על 35%מחלקו (נטו) של הנתבע בכספי הזכייה. על בסיס הרף האמור, על בית המשפט לתת דעתו לשיעור חלקּה של התובעת באופן שיהלום את התנהלותה האמורה, ומנגד יהלום את היותו של הנכס בר-איזון על פי דין, ומגלם זכות הנתונה לתובעת על פי דין ומתוקף חוק יחסי ממון. בית המשפט סבור עוד שעל חלקּה של התובעת להלום גם את טובתן הנוכחית והעתידית של הקטינות אשר מצויות תחת אחריותה הבלעדית כמעט של התובעת, ויש להעניק בידה את האפשרות הריאלית לייחד כספים אלה, או חלקם גם לטובת הקטינות, וזאת מבלי להסתמך על רצונו או יכולתו של הנתבע לעשות כן.
- 8. לאחר שבית המשפט שקל את מלוא השיקולים, על רקע כל הנסיבות שאופפות סכסוך זה, קובע בית המשפט שיש להעמיד את שיעור חלקה של התובעת באיזון כספי הזכייה על 20%מתוך הסכום נטו ששולם בפועל ושעתיד להתקבל בפועל לידי הנתבע (לאחר הסרת העיקול).
סוף דבר
- 8. על בסיס כל הנקוב בפסק הדין, נקבע כדלקמן:
א. התביעה מתקבלת בכפוף להוראות שלהלן.
ב. נקבע בזאת שהנתבע ישלם לידי התובעת, סכום השווה ל – 20%מתוך סכום הנטו הכולל שכבר שולם ושיתקבל לידיו.
ג. חלקּה של התובעת כאמור לעיל, ישולם במלואו מתוך כספי הנתבע המוחזקים בידי המדינה תחת צו העיקול, ויתרת הסכום המעוקל תועבר לידי הנתבע.
ד. אני מורה על ביטול צו העיקול שניתן ביום 5.6.19, וצומצם בהתאם להחלטה האמורה מיום 29.12.19, בכפוף לתשלום המצוין בפסק הדין.
ה. הצדדים רשאים להגיש לאישור בית המשפט פסיקתא, מוסכמת בלבד, לשם ביטול העיקול וחלוקת הכספים המעוקלים.
ו. אין בפסק הדין דנן על מנת לפטור את הנתבע מכל חוב או חיוב אחר שעומד לחובתו על פי דין כלפי התובעת ו/או הקטינות.
ז. הנתבע יישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000₪ + מע"מ כחוק.
ח. שכ"ט ישולם מתוך הכספים המעוקלים ישירות לב"כ התובעת.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
פסק הדין מותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ט אדר א' תשפ"ב, 02מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תלה"מ 8863-08-19פלונית נ' פלוני – רכושית
בפניי : כבוד השופטת, סגנית הנשיאה אלה מירז
התובעת : פלונית
נ ג ד
הנתבע : פלוני
פסק דין
מבוא – הרקע העובדתי
