פרידה בין ההורים משפיעה כמובן באופן דרמטי על הילדים. הסוגיה המרכזית והרגישה ביותר היא המשמורת – זו המשפטית, הקובעת מי מקבל את ההחלטות לגבי גידול וחינוך הילדים, ועוד יותר מכך המשמורת הפיזית, כלומר איפה יימצאו הילדים לאורך השבוע. בנושא זה אנחנו עדים במאה ה-21 למהפכה של ממש: אם בעבר ברירת המחדל הייתה משמורת של האם כשהאב מארח את ילדיו פעם-פעמיים בשבוע (למשל יום אחד קבוע וכל סופשבוע שני), היום המגמה היא להעדיף משמורת שוויונית ככל האפשר.
עיקרון טובת הילד
העיקרון החשוב ביותר בקביעת זמני השהות, כלומר הסדרי הראיה, הוא טובת הילד. בהתאם לקביעת בית המשפט העליון, יש לייחס לטובת הילד את המשקל הרב ביותר בקביעת המשמורת, ובמידת האפשר אף תישמע דעתם של הילדים (לרוב החל מסביבות גיל 10, ובוודאי שלאחר גיל בר/בת מצווה). כחלק מעיקרון טובת הילד נקבע גם כי המשמורת על כל האחים תהיה זהה, פרט למקרים חריגים – על-מנת לאפשר לילדים להישאר ביחד ולתמוך זה בזו.
ההשפעות הכלכליות של המשמורת
השינויים לגבי המשמורת באים לידי ביטוי גם בגובה המזונות. אם בעבר האם שימשה כמשמורנית ראשית, באופן טבעי האב התבקש לשלם מזונות – שיכסו את ההוצאות בגין גידול הילדים (מגורים, מזון וכו'). לעומת זאת כיום, במצב שבו כשנקבעים הסדרי ראיה משמורת משותפת היא האופציה השכיחה, ישנה נטייה להפחית את גובה המזונות מפני שממילא האב לוקח חלק שווה במלאכת גידול הילדים.
חשוב לציין שבתי המשפט רגישים מאוד למצבים שבהם הורה מבקש משמורת משותפת רק על-מנת שלא לשלם מזונות.
האחריות ההורית במסגרת משמורת משותפת
כשהילדים עוברים מבית האב לבית האם בתדירות גבוהה יחסית ולמעשה מחלקים את חייהם בין שני הבתים, נדרשים ההורים לעזור להם להסתגל למציאות החדשה – בפרט רצוי שהבתים יהיו קרובים זה לזה ככל האפשר כדי למנוע נסיעות ממושכות ומרובות. אחריות הכרחית נוספת של ההורים היא לנהל תקשורת תקינה, כדי לאפשר גמישות ושינויים במידת הצורך (למשל כשאחד ההורים חולה, או כשאירוע דחוף בעבודה מונע ממנו להיות עם הילדים ביום שבו הוא המשמורן). בדרך זו המשפחה ממשיכה לתפקד כמשפחה למרות הפרידה, ויש לכך השפעה חיובית מאוד על היכולת של הילדים להתמודד עם המשבר.
