- 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג, לפי סעיפים 380ו-382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. נטען כי ביום 12.10.19בשעה 23:23לערך, בהיותם של הנאשם ורעייתו גב' אוקסנה דבורק (להלן: המתלוננת) בביתם, תקף אותה הנאשם על רקע ויכוח בין השניים, בכך שהפילּה לארץ והיכה בידיו בראשה. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת חבלות בדמות רגישות באגן ימין, רגישות ונפיחות באזור פרייטלי מימין ומשמאל, ורגישות בפנים משמאל.
במענה לכתב האישום אישר הנאשם ויכוח בין השניים, לטענתו על רקע שכרותה של המתלוננת ה"מכורה לטיפה המרה (ו)תוקפת את הנאשם לא אחת על רקע זה". לדבריו, המתלוננת היא זו שתקפה אותו והתנפלה עליו, ואילו הוא אך הדף אותה ממנו. מכאן, הכחיש מכל וכל את הטענה כי תקף את רעייתו, היכה בראשה, וגרם לה לחבלות (פר' עמ'6).
למאשימה העידו המתלוננת, רס"מ אהרון סטטיה (להלן: השוטר) שהוזעק לבית בעקבות פנייתה למוקד 100, ורס"ל נורית לוי שחקרה את הנאשם באזהרה בשתי הזדמנויות. כן הוגשו בהסכמה שלוש חקירותיו של הנאשם (ת/1-ת/3), תקליטור ובו הקלטת פנייתה של המתלוננת למוקד 100, סרטון מצלמת גוף של השוטר ותמונת שריטה בפניו של הנאשם (ת/4), תמליל השיחה עם מוקד 100(ת/5), דו"ח פעולה של השוטר ודו"ח עיכוב הנאשם (ת/8, ת/9), תיעוד רפואי מבית החולים וממד"א (ת/6, ת/7). הנאשם העיד להגנתו והגיש ראיות: שלוש הודעותיה של המתלוננת (האחרונה בהן תחת אזהרה, נ/3-נ/5), צילום פניו של הנאשם (נ/1, המצוי גם בתקליטור ת/4), כתב אישום שהוגש כנגד המתלוננת בגין אירועים שקדמו לאירוע נשוא כתב האישום (נ/2), תקליטור ובו תמונות וסרטון ממועדים מאוחרים לאירוע נשוא כתב האישום (נ/6), החלטת הפרקליטות לסגור תיק חקירה בגין תלונה אחרת שהגישה המתלוננת כנגד הנאשם (נ/7).
דיון
- 2. לא ראיתי לפרט את העדויות והראיות בפרק נפרד, ואלו תובאנה בהתאם לצורך כחלק מהדיון. ב"כ הנאשם חתם כך את סיכומיו: "לאור כל הנתונים האלה, אין מנוס במקרה הזה אלא להורות על זיכויו של הנאשם, זיכוי מלא, אפילו לא מחמת הספק, וכך אני מבקש מבית המשפט לפסוק" (פר' עמ'56ש'13-12). אקדים ואומר כבר עתה, בקשה זו של ההגנה, אין לה על מה שתסמוך. נהפוך הוא. הראיות שהובאו על ידי שני הצדדים, בראשן עדותו של הנאשם לפניי בשילוב אמרותיו במשטרה, מבססות את אשמתו במיוחס לו מעבר לכל ספק סביר.
- 3. בהודעתו הראשונה (ת/1) שניתנה שעות אחדות לאחר האירוע, טען הנאשם כי המתלוננת הייתה שתויה, הריחה מאלכוהול, היכתה בראשו, והוא בתגובה דחף אותה. כך טען גם בדבריו לשוטר, כעולה ממצלמת הגוף (ת/4). לדבריו, "אני דחפתי אותה אבל היא נפלה בגלל שהיא שתתה הרבה לא בגלל הדחיפה" (ת/1ש'20). הוא כפר בטענות כי חנק את המתלוננת וטלטל את ראשה. לשאלה האם "נתת לה בוקס בשפה?" השיב "לא, רק דחפתי והיא נפלה על הראש איפה שדלת" (ש'27-26). הודעתו השנייה של הנאשם (ת/2) ניתנה בחלוף כחודש ימים: "ת. אני לא בן אדם אלים. אני זוכר שדחפתי אותה אני לא רוצה לשקר. ש. כשהיא הייתה על הרצפה נתת לה מכות? ת. כשהיא הייתה על הרצפה נתתי כאפות. ש. כמה פעמים? ת. לא זוכר. ש. לאיפה נתת לה כאפות? ת. נראה לי בראש. ש. אתה יודע שהי(ת)ה לה חבלה בראש כתוצאה מהמכות שלך? ת. אני יודע שהיא הייתה בביה"ח יכול להיות שאני דחפתי אותה והיא סתם נפלה על זווית של הדלת… ש. דחפת את הראש על הקיר? ת. לא. דחפתי אותה והיא נפלה על המשקוף של הדלת. ש. איך אתה מסביר שהשוטר לא הריח אלכוהול? ת. אני לא יודע איך הוא לא הריח" (עמ'3, הדגשות הוספו). בהודעתו השלישית (ת/3) אישר הנאשם את תוכן דבריו בחקירתו השנייה (ש'6-5), והכחיש את הטענה כי היכה במתלוננת באגרופים (ש'11-7).
עינינו הרואות, בכל חקירותיו במשטרה וכן בדבריו לשוטר עוד בדירה, הודה הנאשם כי דחף את המתלוננת. אמנם, בחקירתו הראשונה טען כי לא הוא שגרם לנפילתה, אך דבריו בחקירתו השנייה מביאים למסקנה שונה, והוא שב ואישר אותם בחקירתו השלישית. יותר מכך: בחקירתו השנייה הודה הנאשם מפורשות כי חבט בראשה של רעייתו בשעה שהייתה מוטלת על הארץ. הוא נשאל האם נתן לה מכות, הבין היטב את השאלה והשיב כי "נתתי כאפות". גם טענה זו אושררה בחקירתו השלישית של הנאשם. מאליה עולה השאלה, מה בין דבריו של הנאשם בחקירותיו לבין כפירתו במיוחס לו בכתב האישום? אכן תהייה.
- 4. הנאשם בחר לפתוח את עדותו לפניי בסקירה של מערכת היחסים עם רעייתו, אשר לדבריו שותה לשוכרה על בסיס קבוע ואף נוקטת כלפיו אלימות. הוא תמך טענתו בכתב אישום שהוגש כנגד המתלוננת בגין אירועים שקדמו מעט לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום (נ/2, לעת הנוכחית הדיונים בעניינה של המתלוננת (שם נאשמת) מתקיימים לפניי כשופט מוקד, פר' עמ'20ש'17-16). כך לטענתו התרחש גם ביום האירוע. בעדותו הראשית סיפר כי שב מעבודתו בשעה 23:00, מצא את המתלוננת מחוץ לבית עם חברה, בעוד בנם המשותף בתוך הבית. כשביקש לשוחח עמה "החלה לעשות סקנדל, איך אני לא עובד ולמה אני לא מפרנס… ראיתי שהיא שיכורה מוות ורציתי להביא את כל השיחה הזו לבוקר. היא לא נרגעה התחילה לדחוף אותי, ובאיזה שהוא שלב חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהב אותה, בואי יחד לישון, זה היה 11:20בלילה, היא לא רצתה להירגע כי כמות האלכוהול שלה הייתה ממש גבוהה". לדבריו: "הלכתי לחדר, ניסיתי ללכת לישון והיא החלה לתקוף אותי, בקושי עמדה על הרגליים… הייתה נותנת כאפות כל הזמן… בסלון חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהב אותה ובחדר פשוט דחפתי אותה והיא נפלה… היא נפלה וראתה שאני עליה והיא התחילה לתת לי כאפות. שמתי ידיים ככה (מדגים שתי ידיים מושטות לפנים) מול הראש שלה, והיא התחילה לתת לי כאפות". הנאשם הכחיש מכל וכל כי חנק את המתלוננת וטלטל את ראשה (פר' עמ'33ש'22– עמ'34ש'15).
אם כך, בחקירתו הראשית בעדותו לפניי נמצא הנאשם מודה בדחיפת המתלוננת שהביאה לנפילתה, וכופר בטענה כי היכה בראשה, כאמור, בניגוד לדבריו במשטרה. כפי שנראה בהמשך, בחקירתו הנגדית השתנתה גרסתו של הנאשם, באופן המתיישב להפליא עם המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. קודם לכן, נסיר מן הפרק כל טענה באשר לקשיים בשפה שעלולים היו לגרום לנאשם להיכשל בלשונו בחקירותיו: "ש. אין לך בעיה עם עברית גם בחקירה? ת. אין לי בעיה עם עברית. ש. בחקירה הבנת את כל השאלות וכל מה ששאלו אותך? ת. נכון. ש. הוגשה החקירה שלך במשטרה ת/2, אנו מסכימים שזה דברים שאמרת במשטרה? ת. כן" (פר' עמ'41ש'11-6. ראו גם פר' עמ'41ש'30-28). מאליו מובן כי בשלב זה התבקש הנאשם להסביר כיצד מתיישבת כפירתו עם אמרותיו במשטרה.
לשאלה למה התכוון בחקירתו כשאמר שנתן כאפות למתלוננת בזמן ששכבה על הרצפה, השיב בהמחשה כי "כאפות" משמעותן הושטת שתי הידיים לפנים, וטען כי התגונן מפניה של המתלוננת: "החזקתי לה את הראש שלא תקפוץ עליי" (פר' עמ'41ש'27-12). הוא התבקש להסביר את תשובותיו בחקירה, כשנשאל (במשטרה) האם נתן מכות והשיב כי נתן כאפות, ושב והדגים בשתי ידיים מושטות לפנים, ובהמשך בתנועת הדיפה עדינה לפנים. הנאשם ביקש להבחין בין "כאפות", לכאורה תנועת הדיפה מתגוננת, לבין מכות ואגרופים (פר' עמ'42ש'15-2). כשהוטח בו כי בשום שלב בחקירתו במשטרה לא טען כי נתן כאפות כדי להגן על עצמו, החליט להטיל את האשם בשוטרים: "האמת רציתי שהמשטרה יעזבו אותי וישמעו מה שהם רוצים לשמוע…"(פר' עמ'42ש'26-19). דווקא טענתו זו של הנאשם, כי ביקש לתת לחוקרים את מבוקשם, מלמדת כי בניגוד לניסיונו המתחמק והמיתמם לייחס למילה "כאפה" משמעות שונה מזו המקובלת בשפה, הרי שבפועל ידע היטב כי הודה בפני השוטרים שהיכה את המתלוננת במכות חזקות בראשה. שאחרת, אם לא הפליל את עצמו בדבריו, כיצד מתיישבת גרסתו של הנאשם עם מילוי רצונם של החוקרים (בראייתו של הנאשם)?
- 5. עדותו של הנאשם נמשכה, וכעבור זמן קצר נגלתה האמת כמעט מאליה, זוהרת וברורה, כמו צפה מעל שטף ניסיונותיו הבלתי פוסקים לשטות בבית המשפט ולכפור במשמעותן המובהקת של אמרותיו בחקירה. לשאלת בית המשפט "מה זו כאפה ל פ נים?" השיב הנאשם "ככה" והדגים תנועת מכה מהירה ְלפנים באמצעות ידו. לטענתו, "כמו שראו בתמונה באותו יום על הפנים שלי. יש בבימ"ש את התמונה הזו. יש סימנים על הפנים שהיא קיבלה מכות ממני?" (פר' עמ'43ש'11-9). יכולנו לעצור עתה, שכן תשובתו זו של הנאשם – די בה כדי לחתום את הכרעת הדין. בתגובה ספונטנית, לא מתוכננת, שכמו "יצאה מאליה" בניגוד לרצונו של הנאשם, המחיש האחרון את משמעות הביטוי "כאפה ל פ נים". בשפה השגורה: סטירה חזקה בפניו של אדם. וראו פירוש המילה "כאפה" מתוך מילון אבניאון (מילון ספיר המקוון): "1. הרבצה על עורף הזולת. 2. סטירה, מכה חזקה: "הוא הרגיז אותי, נתתי לו כאפה". באנגלית: slap".
לזכותו של הנאשם ייאמר כי הבין מייד שתגובתו הספונטנית בעדותו שמטה את הקרקע תחת קו ההגנה, לפיו "כאפה" איננה אלא תנועת הדיפה עדינה, כזו שנועדה להגן על הנאשם מפניה של המתלוננת (כזכור, בעוד זו שכובה כאובה לאחר שהלה הפילּה לארץ). בניסיון למזער את הנזק התמקד הנאשם בטענתו להגנה עצמית, קרי, כי הוא זה שהותקף על-ידי המתלוננת, ששרטה אותו תוך כדי כך (נ/1). למעשה, בתשובתו זו העמיק הנאשם את הבור שכרה לעצמו. ממה נפשך? עדותו באשר למעשיה של המתלוננת, כי היא שהיכתה אותו ב"כאפה לפנים", מחזקת את המסקנה כי הנאשם יודע גם יודע את משמעותה של המילה "כאפה", וכי עשה בה שימוש בחקירתו במשטרה בהתאם למובנה השגור בפי כל.
במילים אחרות, לא ניתן להבין את דבריו אלו של הנאשם בעדותו אלא כהודייה בכך שאמרתו בדבר "כאפות" שנתן בראשה של המתלוננת בשעה ששכבה על הרצפה, משמעותה כי היכה בראשה מכות חזקות. ואם נקבל את טענתו כפשוטה, איה ההגנה העצמית? נשים לנגד עינינו פעם נוספת את דבריו בחקירה, אותם אישר בעדותו: "ש. כשהיא הייתה על הרצפה נתת לה מכות? ת. כשהיא הייתה על הרצפה נתתי כאפות. ש. כמה פעמים? ת. לא זוכר. ש. לאיפה נתת לה כאפות? ת. נראה לי בראש"(ת/2ש'26-21). אם כך, לאחר שהמתלוננת הופלה לארץ בידי הנאשם, הוא גהר מעליה והיכה בראשה בחוזקה מספר פעמים. מאליו מובן כי טענתו להגנה עצמית נדחית בשתי ידיים (תרתי משמע).
- 6. עדותו של הנאשם לפניי, המבססת כאמור את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, נתמכת בשורה של תוספות ראייתיות:
א. חקירותיו של הנאשם במשטרה, אשר הוגשו בהסכמה. בחקירתו האחרונה (ת/3) כפר הנאשם בטענה כי היכה את המתלוננת באגרופים בראשה, ובאותה הנשימה אישר את דבריו בחקירתו השנייה (ת/2), שם כאמור הודה כי היכה את המתלוננת בכאפות בראשה. לא למותר לשוב ולהזכיר כי גם בעדותו בבית המשפט הבחין הנאשם בין "כאפה" לבין "אגרוף". מכאן המסקנה כי הנאשם השתדל לדייק בדבריו במשטרה, והתמקד בפעולות אותן ביצע ובהן הודה, להבדיל מדרכי אלימות אחרות אותן הכחיש.
ב. עדותה של המתלוננת בשילוב הודעותיה במשטרה, אשר הוגשו על ידי ההגנה מתוך מטרה להצביע על סתירות בדבריה (נ/3-נ/5, פר' עמ'27ש'16-15). ב"כ הנאשם ביקש לשכנע את בית המשפט כי המתלוננת שתיינית; כי הייתה שיכורה במועד האירוע; כי עדותה (שהתפרשה על פני שתי ישיבות) רצופה בקיעים וסתירות; כי נהגה לנקוט אלימות כלפי הנאשם עובר לאירוע; כי כך עשתה אף במקרה דנן; כי היא אובססיבית כלפי הנאשם, עוקבת אחריו ומטרידה אותו, ובקצרה, כי לא ניתן לסמוך על דבריה של המתלוננת או לקבוע ממצאי עובדה כלשהם בעקבותיהם.
צודק ב"כ הנאשם כי עדותה של המתלוננת אינה עקבית לפרקים, כי נתגלו בה קשיים, לרבות סתירות פנימיות, בעיקר בכל הנוגע לסוגיית צריכת אלכוהול, הן בכלל והן בליל האירוע. ראו הפניות בסיכומי ב"כ הנאשם. מנגד, בכל הנוגע לליבת העדות – התנהגותו האלימה של הנאשם במהלך האירוע נשוא כתב האישום, המתלוננת עקבית בטענותיה, ולא מצאתי כי יש לייחס משקל לפערים מסוימים בתיאור ההתרחשות. כך, המתלוננת היא שפנתה בתלונה למוקד 100: "שיבוא אמבולנס ויראה באיזה מצב אני. אני כולי בפצעים הראש שבור כתפיים… רק הוא הגיע מעבודה עצבני והתחיל ישר להרביץ לי" (ת/4+ ת/5). ב"כ הנאשם טען כי בתלונתה הראשונית הקצינה המתלוננת את מצבה לרעה. בהינתן תיאור הפגיעה בתעודה הרפואית שהוגשה בהסכמה (ת/6), איני רואה קושי בתיאור הראשוני שנמסר על ידי המתלוננת מייד לאחר שהותקפה במכות בראשה. ברי כי המתלוננת איננה רופאה, וכי תיארה את תחושותיה. בדבריה לשוטר (מצלמת גוף ת/4+ דו"ח פעולה ת/8) אמרה כי הנאשם תקף אותה והצביעה על ראשה, שם הבחין השוטר בבלוטה. בהודעתה הראשונה (נ/3) סיפרה כי חנק אותה, טלטל את ראשה כך שקיבלה מכות מהרצפה, ונתן "בוקס" בשפתה. בהודעתה השנייה (נ/4) סיפרה על אירועים אחרים שלא יוחסו לנאשם בכתב האישום. בהודעתה השלישית (תחת אזהרה, נ/5) סיפרה כי נתן לה מספר אגרופים בראשה כך שנפלה לארץ, ודחף את ראשה לכיוון הרצפה. מנגד, הכחישה את הטענה שייחסה לו בהודעתה הראשונה, כי טלטל את ראשה וקיבלה מכות מהרצפה. לדבריה, שכבה על הארץ והנאשם היכה בה. בעדותה בבית המשפט סיפרה כי הנאשם היכה בראשה מספר פעמים, כי תפס בראשה והדף אותו, והמשיך להכותה כשהייתה על הרצפה. אכן, בבית המשפט הרחיבה וסיפרה כי האירוע החל כשהנאשם קם מהמיטה, הדף אותה בכיוון הארון, כך שראשה נחבט 3פעמים. בעדותה בבית המשפט חזרה לטענתה הראשונית, כי הנאשם חבט את ראשה ברצפה מספר פעמים. באותה הנשימה, שללה את הטענה כי טלטל את ראשה. סופו של דבר, לב טענתה של המתלוננת, כי הנאשם דחף אותה, כי הפיל אותה, וכי המשיך והיכה בראשה כשהיא מוטלת על הארץ – עקבית לכל אורך הדרך.
ג. מקובלת עליי התרשמותו של השוטר מן המתלוננת. בדו"ח הפעולה (ת/8) צין כי הנאשם טען שהמתלוננת "כל הזמן שותה אלכוהול וגם היום שתתה, והיא תקפה אותו, ובתגובה הוא דחף אותה ונפלה על הראש והראה לי סימן אלימות על לחי שמאל שריטה". המתלוננת מנגד סיפרה באמצעות איש מד"א דובר רוסית כי בעלה תקף אותה והצביעה על ראשה. השוטר זיהה, כאמור, בלוטה בראשה. הוא מצא להדגיש בדו"ח הפעולה כי התקרב אל המתלוננת "במרחק אפסי ולא הרחתי ריח של אלכוהול". בעדותו לפניי הסביר כי לאור דבריו של הנאשם, ביקש לוודא האם המתלוננת שתתה, ושלל זאת כשלא הריח אלכוהול שנודף ממנה. לדבריו, שאל גם את גורמי הרפואה שנכחו במקום, והללו סיפרו כי לא הריחו אלכוהול מן המתלוננת (פר' עמ'12ש'28-25). ב"כ הנאשם התנגד לקבילותה של עדות שמועה. אכן, גורמי הרפואה לא העידו לפניי. עם זאת, מצאתי לקבל את עדותו של השוטר באשר לעצם אמירת הדברים, ואלו מתיישבים עם מסקנתו של השוטר, לפיה המתלוננת לא הייתה שתויה. למען הסר ספק, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי שתתה אלכוהול עובר לאירוע, ודומה שלאור דבריה בחקירה, כמו גם בעדותה הראשונה לפניי, כך אכן היה. ההגנה הלינה כי השוטר לא ביצע את עבודתו כראוי, כשלא ניסה לאתר בדירה בקבוקי אלכוהול, אליהם לפי הטענה הפנה הנאשם. אין בכך מאומה. גם אילו נמצאה במקום שתייה חריפה, לא היה בדבר כדי לסתור את מהימנות גרסתה של המתלוננת בדבר מעשי האלימות המיוחסים לנאשם בכתב האישום. אוסיף כי תיעוד מצלמת הגוף (ת/4) מתיישב עם טענתו של השוטר כי המתלוננת דיברה באופן צלול, וכי לא היה בהתנהגותה בסיס לטענת ההגנה כי הייתה שיכורה.
ד. התיעוד הרפואי שהוגש בהסכמה (ת/6+ ת/7) מתיישב עם גרסתה של המתלוננת באשר לאירוע האלימות שחוותה ותוצאותיו. ראו דבריה לצוות הרפואי – בבית ובבית החולים, ואת תוצאות בדיקתה.
- 7. כאמור, ההגנה ביקשה לקבוע כי המתלוננת איננה מהימנה, ובדרך זו לשלול את האפשרות לקבוע ממצאי עובדה המתיישבים עם גרסתה. דא עקא, דווקא דבריו של הנאשם, הן בחקירותיו במשטרה והן בעדותו לפניי, הם העומדים בלב הכרעת הדין ומבססים את אשמתו בעבירות המיוחסות לו. גם אם אקבע כי המתלוננת שתתה אלכוהול עובר להתרחשות, ויש רגליים לטענה זו, אין בידי לקבוע שהייתה שיכורה. יותר מכך, גם אילו קבעתי שזה היה מצבה (ואינני קובע זאת), ממילא עיקרי גרסתה העובדתית של המתלוננת נמצאו מהימנים ונתמכים בראיות נוספות, העיקרית שבהן – עדותו של הנאשם. אשר לטענות ההגנה בדבר התנהגותה של המתלוננת עובר לאירוע ולאחריו, לא מצאתי כי ניתן לבסס עליהן ממצאי עובדה, וממילא אין בהן כדי להשפיע על מסקנותיי באשר לאירוע נשוא כתב האישום.
המאשימה עמדה בנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם במיוחס לו מעבר לספק סביר, והוא מורשע בדין בהתאם.
ניתנה היום, ה' אדר ב' תשפ"ב, 08מרץ 2022, במעמד הצדדים
בית משפט השלום בנתניה
ת"פ 75857-12-19מדינת ישראל נ' צ'רניאבסקי
לפני: כבוד השופט גיא אבנון
המאשימה: מדינת ישראל
באמצעות תביעות מרכז – שלוחת נתניה
נ ג ד
הנאשם:
הכרעת דין
