סטטיסטיקות בגידות 2025 | כמה בוגדים בישראל

בגידה – הפרת אמון זוגי באמצעות קיום קשר רגשי או פיזי עם אדם אחר – היא תופעה חברתית מורכבת ורבת-פנים. למרות הטאבו החברתי סביב הנושא, מחקרים וסקרים מהעולם ומישראל מלמדים שבגידות אינן נדירות כלל, ואף משקפים מגמות המשתנות לפי מגדר, גיל, תרבות, מעמד ועוד.

על אף אופיו הטעון רגשית של נושא זה, הנתונים מלמדים שבגידה היא תופעה נפוצה בהרבה מכפי שנהוג לחשוב. חשוב להדגיש: סטטיסטיקות בגידה מבוססות לרוב על דיווח עצמי, והן עשויות להיות מוטות כלפי מטה בשל הנטייה של נשאלים להסתיר או למזער מעשים הנתפסים כבלתי מוסריים. עם זאת, המחקרים המצוטטים להלן – הנסמכים על מדגמים גדולים וסקרים דיסקרטיים – מספקים את ההערכה הטובה ביותר הקיימת לשיעור הבגידות בפועל. נתחיל בסקירת הנתונים העיקריים.

נתוני בגידות – הבדלים לפי מגדר, גיל ומדינה
היקף התופעה בעולם ובישראל: מחקרים בינלאומיים מצביעים על כך שבממוצע כ-20%-25% מהגברים וכ-10%-15% מהנשים הודו שקיימו רומן מחוץ למסגרת הנישואין או הזוגיות לפחות פעם אחת בחייהם. פער זה בין המגדרים היה בעבר גדול יותר, אך בעשורים האחרונים הוא מצטמצם – בעיקר בקרב הדורות הצעירים – ככל שנשים מדווחות בחופשיות רבה יותר על מיניותן וככל שתפיסות של שוויון מגדרי מפחיתות את הסטיגמה שרבצה בעבר על נשים בוגדות.

בישראל נמצא בסקר מייצג כי שיעורי הבגידה בקרב גברים ונשים די דומים – ממצא מפתיע ביחס לדעה הרווחת. בסקר ארצי משנת 2010 עלה ש-85% מהישראלים הנשואים שאינם חרדים הודו שבגדו בעבר, בוגדים בהווה או לכל הפחות אינם פוסלים אפשרות לבגוד בעתיד. נתון קיצוני זה מעיד שרק כ-15% מהנשאלים הצהירו על נאמנות מלאה, והוא מלמד שבחברה החילונית בישראל קיימת סובלנות גבוהה יחסית לרעיון של בגידה – או לכל הפחות נכונות להודות בכך אנונימית. יש לציין שסקר זה שילב יחד בגידה שבוצעה בפועל עם נכונות היפותטית לבגוד, ולכן שיעור הישראלים שבגדו בפועל לפחות פעם אחת כנראה נמוך מ-85%. עם זאת, לפי הערכות עורכי הדין לענייני משפחה, “ברוב המכריע של תיקי הגירושין בשנים האחרונות הייתה מעורבת בגידה של אחד מבני הזוג או שניהם”, כלומר הבגידה הפכה לגורם נפוץ מאוד במשברים זוגיים.

גיל הבוגד/ת: שיעורי הבגידה אינם אחידים לאורך מעגל החיים. מחקרי אוכלוסייה מצאו כי הגילאים עם הנטייה הגבוהה ביותר לבגוד הם סוף שנות ה-20 עד סוף ה-30 לחיים.

למשל, בעשור השלישי לחיים (סביב גיל 29-39) דווח שיעור בגידות של כ-21% – הגבוה ביותר מבין קבוצות הגיל. הסברים אפשריים לכך כוללים את ה-“משבר של אמצע החיים” שמתחיל לעיתים בסביבות גיל 30, ואת השחיקה שחווים זוגות לאחר מספר שנות זוגיות, במיוחד כשנוספים לחץ הקריירה והקמת משפחה. לעומת זאת, בגיל צעיר מאוד (18-20) שיעורי הבגידה נמוכים יחסית – ייתכן כי בשל משך קשר קצר ומהפחות הזדמנויות, או כי צעירים לעיתים טרם התמסדו בקשר מחייב. באופן מעניין, קיימת גם עלייה מחודשת בבגידות בגילאי הביניים והגיל השלישי: בקבוצת בני 50 ומעלה דווח על כ-18% שבגדו. הסיבות עשויות להיות רצון לחוות ריגוש חדש לפני הזקנה, או “אפקט הקן המתרוקן” – לאחר שהילדים גדלו, חלק מבני הזוג מחפשים עניין רומנטי מחוץ לנישואים. בארה”ב, למשל, נתוני סקרים מראים ששיעור הבגידה בקרב גברים דווקא גדל עם הגיל: 20% מהגברים הנשואים מתחת לגיל 30 הודו שבגדו, לעומת למעלה מ-31% מהגברים הנשואים מעל גיל 70. נתון זה כנראה משקף את הצטברות ההזדמנויות והזמן (יותר שנות נישואים = יותר סיכוי למעוד מתישהו), וגם את העובדה שבעבר נישואי הדור המבוגר היו יותר סובלניים כלפי “רומן מן הצד”. לעומת זאת, אצל נשים בארה”ב לא נצפתה עלייה חדה כזו בגיל המבוגר – המבוגרות נוטות לפחות בגידות מהצעירות, אולי בשל פערי דורות בנורמות או הזדמנויות.

השוואה בין מדינות: שיעורי הבגידה משתנים מאוד מתרבות לתרבות. בסקרים גלובליים רחבי-היקף, מדינות מערב אירופה וארה”ב מציגות בדרך כלל שיעורי הודאה בבגידה בטווח 30%-40% מהנשאלים, בעוד שמדינות שמרניות או דתיות יותר מראות שיעורים נמוכים בהרבה (אך ייתכן שחלק מההבדל נובע מהסתרה מוגברת בסביבה שמרנית). להלן נתוני סקר בינלאומי עדכני (2022) המדגים את הפערים בין מדינות:

מדינה	אחוז שהודו בבגידה
תאילנד	56%
דנמרק	46%
איטליה	45%
גרמניה	45%
צרפת	43%
בריטניה	36%
ארה"ב	35%
ברזיל	35%
אוסטרליה	34%
פולין	16%

מקור הנתונים: סקר בינלאומי (BedBible, 2022) ודיווחי WorldPopulationReview.

בטבלה לעיל ניתן לראות שתאילנד מדורגת בין המובילות בעולם בשיעור הבגידות המדווח (מעל מחצית הנשאלים הודו שבגדו), וכן מדינות מתירניות מינית כמו דנמרק, איטליה וצרפת מתקרבות לכ-40%-50%. מדינות אנגלו-אמריקאיות כגון בריטניה, ארה”ב, קנדה ואוסטרליה נעות סביב שליש (30%-35%). לעומת זאת, פולין – חברה דתית קתולית יותר – מציגה שיעור נמוך משמעותית (כ-16%). הנתונים ממחישים את ההשפעה של נורמות תרבותיות: בתרבויות שבהן רומן מחוץ לנישואים נתפס כדבר “נסלח” או שכיח, אנשים נוטים גם להודות בכך יותר. כך, במדינות סקנדינביה (דנמרק, נורווגיה, שוודיה) שיעורי הדיווח על בגידה גבוהים במיוחד, אולי בשל פתיחות מינית וערכים אינדיבידואליסטיים. מנגד, במדינות עם צביון דתי חזק (פולין, טורקיה, פיליפינים וכד’) שיעורי הדיווח נמוכים – אך ייתכן שחלק מהפער הוא תת-דיווח מתוך חשש חברתי. מעניין לציין שישראל לרוב לא נכללת בסקרים גלובליים כאלו, אך לפי הסקרים המקומיים שצוינו, הציבור הישראלי החילוני מדורג גבוה מבחינת הנכונות לבגוד (או לפחות לא פוסל זאת). עם זאת, בישראל יש פערים פנימיים גדולים בין מגזרים: סביר שהשיעור בחברה הדתית-לאומית והחרדית נמוך בהרבה (ועל כך נפרט בהמשך בדיון על דת ומסורתיות).

מגדר הבגידה – הבדלים בין גברים לנשים: כאמור, באופן מסורתי גברים דיווחו יותר על בגידות מאשר נשים. הסטטיסטיקות הגלובליות מציבות את הגברים סביב 20%-25% ונשים סביב 10%-15% בגידה לאורך החיים. אחת הסיבות ההיסטוריות לפער היא נורמות חברתיות – בעבר נשים חששו יותר להודות (אפילו בסקר אנונימי) בבגידה בשל סטיגמה חריפה של “אישה בוגדת”, בעוד שלגברים היתה יותר “לגיטימציה” חברתית. ואולם, מחקרי דור חדשים מצביעים שהפער מצטמצם. בקרב צעירים בני דור המילניום, שיעור הנשים הבוגדות מתקרב לזה של הגברים. למשל, סקר אמריקאי משנת 2019 (iFidelity) מצא ש-20% מהגברים הנשואים ו-10% מהנשים הנשואות הודו בבגידה פיזית לפחות פעם אחת. פער של פי שניים – אך בניתוח הדור הצעיר, הוא קטן מאשר בדורות קודמים. בישראל, כאמור, סקרים אף העלו ששיעור הנשים הבוגדות דומה מאוד לשיעור הגברים. ייתכן שחלק מההסבר לכך הוא שנשים כיום חשות עצמאות גדולה יותר ופחות אשמה או חשש לדבר על הנושא, במיוחד בחברה חילונית, כך שהן מדווחות יותר בכנות על בגידות שקורות בפועל. בנוסף, נשים כיום פעילות יותר בשוק העבודה ופוגשות יותר אנשים חדשים – מה שמגדיל הזדמנויות לרומן, בדומה לגברים. מצד שני, ישנם מחקרים המראים שנשים עדיין מעט יותר נאמנות: למשל מחקר אחד דיווח על יחס של 13% נשים בוגדות לעומת 20% גברים, ופער זה יוחס בין היתר לעובדה שנשים נוטות פחות לבגידה פיזית “אקראית” ויותר לבגידה רגשית (על כך נרחיב בהמשך).

לסיכום חלק זה, להלן כמה נתוני מפתח:

• שכיחות כללית: כ-1 מכל 4-5 גברים וכ-1 מכל 8-10 נשים בגדו פיזית בבן/בת זוג לפחות פעם. הפער המגדרי קטן בדורות הצעירים.
• ישראל מול העולם: 85% מהנשואים החילונים בישראל אינם מצהירים על נאמנות מוחלטת (כלומר או שבגדו או שאינם פוסלים לבגוד), לעומת ממוצע עולמי מוערך של כ-22% מהאנשים שבגדו בפועל. שיעור הבגידה בישראל (בפועל) ככל הנראה דומה למדינות מערביות אחרות, אך נכונות ההודאה בבגידה גבוהה במיוחד בחברה החילונית הישראלית.
• גיל: הגילאים 30-40 הם בסיכון הגבוה ביותר לבגידה (~21%), ואילו בתחילת קשר (פחות משנתיים) רק ~10% בוגדים. לאחר 10 שנות זוגיות, השיעור מטפס לכ-22% – ראיה להשפעת השחיקה לאורך זמן.
• מגדר: גברים עדיין מובילים בבגידה פיזית (למשל 25% לעומת 15%), אך נשים מצמצמות פערים. נשים נוטות יותר לבגידה רגשית (ללא מגע מיני) מאשר גברים, בעוד גברים מובילים בסטטיסטיקה של בגידה מינית גרידא.

גורמי סיכון ותבניות: מקצוע, השכלה, דת וגורמים נוספים
מעבר למין וגיל, חוקרים ניסו לזהות מאפיינים דמוגרפיים וסגנון חיים המנבאים הסתברות גבוהה יותר (או נמוכה יותר) לבגוד. נבחן כעת שורת גורמים כאלה – סוג המקצוע, מצב כלכלי, רמת דתיות, השכלה, מצב משפחתי, משך הקשר, ועוד – ונציג נתונים השוואתיים כאשר מתאפשר. חשוב לציין שכל גורם הוא רק חלק מהתמונה: בגידה היא התנהגות אנושית מורכבת המושפעת משילוב של הזדמנות, מוטיבציה ונסיבות אישיות.

משך הקשר ומצב משפחתי: אחד הגורמים המשפיעים ביותר הוא אורך הזוגיות. זוגות בתחילת דרכם נוטים לפחות בגידות, ואילו זוגות ותיקים חשופים יותר לשחיקה שעלולה להוביל לרומן מהצד. בסקר נמצא כי בזוגיות של פחות משנתיים רק כ-10% מהנשאלים הודו בבגידה, ואילו בקרב זוגות של יותר מעשור יחד השיעור היה 22%. נראה שלאחר כ-7-10 שנים (“משבר השבע”) הסיכון לבגידה גובר משמעותית, אולי בשל אובדן ההתלהבות הראשונית וההתבססות בשגרה. במקרים רבים, אנשים שחווים רומן בתקופה זו אינםו מתכוונים מלכתחילה לפרק את הנישואים, אלא מחפשים ריגוש שימלא חסך רגעי. באשר לסטטוס נישואים – הנתונים מראים הפתעה: יותר בגידות בקרב זוגות שאינם נשואים רשמית מאשר נשואים. במחקר אחד כ-20% מהנמצאים בזוגיות (ידועים בציבור) הודו שבגדו, לעומת ~14% בלבד בקרב נשואים. ייתכן שהמחויבות הפורמלית של נישואים מרסנת מעט מעשים כאלה, או שפשוט מי שנישא הם מלכתחילה אנשים שקצת יותר מחויבים לערכי נאמנות. כמו כן, ייתכן שאצל זוגות לא נשואים יש תחושה (לפחות בתת-מודע) שהקשר “פחות מחייב” ולכן הבגידה “נסלחת” יותר אצלם. כך או אחרת, הפער לא גדול, ושני המצבים אינם חסינים: גם במסגרת נישואים וגם מחוצה להם מתרחשות לא מעט בגידות.

סוג המקצוע ואופי העבודה: גורם מסקרן שנבדק הוא מקצועו של בן הזוג הבוגד. ישנם מקצועות וסביבות עבודה שנקשרים סטטיסטית בשיעורי בגידה גבוהים יותר – בדגש על כאלה המספקים הרבה הזדמנויות להכיר אנשים חדשים או דורשים שהייה ממושכת מחוץ לבית. למשל, ממצא בולט הוא לגבי בעלי עבודות הכרוכות בנסיעות תכופות ובשעות בלתי שגרתיות: טייסים, דיילים, נהגי משאיות, אנשי מכירות בינלאומיים, מנהלים בכירים שנוסעים רבות לחו”ל – כל אלו דווחו כבעלי שיעור בגידות גבוה מהממוצע. הערכה אחת מצאה שבמקצועות “דינמיים” כאלה כ-28% מהעובדים הודו בבגידה. ההיגיון ברור: הרחק מעיני בן/בת הזוג, בסביבה זרה ואנונימית, קל יותר לקיים רומן חשאי. גם מקצועות עם שעות ערב מאוחרות (כמו בענף המסעדנות והמלונאות) נמצאים ברשימת הסיכון; למשל 8% מהגברים הבוגדים בסקר מסוים היו מתחום המלצרות, ברמנים או עובדי מלון – שיעור גבוה יחסית לשיעורם באוכלוסייה. עוד מקצוע “מועד לפורענות” אצל גברים הוא עבודות כפיים (“טראדים”/מקצועות טכניים) – בסקר של אתר הבגידות Ashley Madison, 29% מהגברים הבוגדים עסקו במקצועות טכניים/עבודת כפיים (כגון בנייה, חשמלאות, מכונאות). ההשערה היא שגברים אלה עובדים לעיתים רחוק מהבית ובשעות גמישות, מה שמקל עליהם לפנות זמן לרומן בלי להתגלות. אצל נשים, לעומת זאת, שיאניות הבגידה לפי מקצוע היו רופאות ואחיות – 23% מהנשים הבוגדות עסקו בתחום הרפואה. כאן משערים שהשילוב של שעות תורנות ארוכות, מתח גבוה בעבודה וצוות עובדים קרוב יוצר קרקע לרומנים בין עמיתים בבתי חולים ומרפאות. גם מורות צוינו כאחת הקבוצות הנפוצות בין הנשים הבוגדות (12% מהנשים הבוגדות היו מורות), נתון מעט מפתיע שמראה שאף מקצוע “שקט” כביכול אינו חסין. לעומת זאת, במקצועות משרדיים סטנדרטיים עם שעות עבודה קבועות וסביבה יציבה – למשל עובדי הוראה, פקידים – נמצאו שיעורי בגידה נמוכים יותר (כ-14%). כמובן, אין זה שהמקצוע “גורם” לבגידה – אלא שהנסיבות הנלוות לו (מגע עם אנשים חדשים, היעדרות מהבית, כוח וסמכות במקרים של מנהלים וכו’) מגבירות הזדמנויות ופיתויים. אדם המחויב לנאמנות עשוי לא לבגוד בכל מקצוע, ואדם הנוטה לבגוד כנראה ימצא איך גם בעבודה משרדית – אך הסטטיסטיקה מדגישה היכן הסיכון גבוה במיוחד.

מצב כלכלי ועבודה מול בית: למצב הכלכלי ולהבדלי הכנסה בין בני זוג יש השפעה מעניינת על דינמיקת הנאמנות. מחקר סוציולוגי מצא שככל שאדם תלוי כלכלית בבן זוגו, כך גדל הסיכוי שיבגוד. תוצאה זו נגדירה לכאורה: היינו מצפים שמי שכלכלתו תלויה בבן זוג (נניח, עקרת בית התלויה במשכורת הבעל, או בעל מובטל התלוי באשתו) – דווקא ישתדל לא “לנשוך את היד שמאכילה אותו” ולשמור אמונים. אך הנתונים הראו ההיפך: כאשר הגבר תלוי כלכלית לחלוטין באשתו, יש לו כ-15% סיכוי בשנה לבגוד בה; ואשה התלויה כלכלית לגמרי בבעלה – כ-5% סיכוי בשנה. אחת ההשערות היא שמי שתלוי כלכלית חש איום על תחושת העצמאות והערך העצמי, והבגידה משמשת לו דרך בלתי מודעת “להשיג שוויון” או להחזיר שליטה. בפרט בקרב גברים, חוקרים דיברו על “איום על הגבריות” – גבר שלא ממלא את התפקיד המסורתי של מפרנס ראשי עשוי לפצות דרך ריבוי כיבושים מיניים כמוכיח גבריות. ואכן, המחקר מצא שגברים צעירים שתלויים כלכלית בנשותיהם בגדו הרבה יותר מנשים תלויות. לעומת זאת, נשים שמרו אמונים יותר כשהרוויחו פחות – אולי בגלל סיבות תרבותיות (נשים פחות רואות בבגידה כלי לביסוס ערך עצמי). עוד נמצא שאישה שמכניסה יותר כסף מבעלה דווקא פחות תבגוד – כל עלייה בהכנסתה היחסית הפחיתה את הסיכון לבגוד. כנראה נשים מצליחות לא רוצות “לערער” עוד את הנישואים, ואולי חשות אחריות גדולה יותר לשמור על שלמות המשפחה אם הן מובילות בהיבט אחר. ומה לגבי רמת ההכנסה האבסולוטית? האם עשירים בוגדים יותר מעניים? בסקר אמריקאי נמצא כי גברים בעלי שכר גבוה במיוחד (מעל $300,000 לשנה) דיווחו על שיעור בגידות של 32%, לעומת 21% בגברים בעלי שכר נמוך (מתחת $35,000). נראה שעושר וכוח קונים גם הזדמנויות ופיתויים – ובמקרים רבים גם תחושת חסינות (“לי זה מותר, לא יתפסו אותי”). לעומת זאת, אצל נשים המגמה הפוכה: דווקא נשים במעמד סוציו-אקונומי נמוך בגדו יותר מנשים עשירות. מחקרים משערים שנשים עניות שמרגישות “תקועות” במערכת יחסים לא מספקת עשויות לחפש מפלט רגשי בחוץ, או “לסקור שוק” לשידרוג בן הזוג (מבחינת תכונות, סטטוס או אפילו גנים לילדים). אישה מבוססת כלכלית, לעומתן, פחות זקוקה או נוטה לכך. הבדלים אלה בין המינים מדגישים איך נורמות ותמריצים חברתיים שונים פועלים: גברים עשירים עם כוח עלולים לפתח תחושת זכות לבגוד, בעוד נשים בעלות אמצעים נוטות דווקא לשמור על הקיים; ואילו גברים עניים אולי פחות מושכים אפשרויות לבגוד, בעוד נשים עניות עשויות לראות ברומן נתיב לברוח ממצוקה.

השכלה ורמת אינטליגנציה: גם רמת ההשכלה של בן הזוג נבחנה בהקשר של בגידות. המחקרים מציגים ממצאים מעורבים: ישנם דיווחים קודמים (למשל בתחילת שנות ה-2000) שהראו שבעלי השכלה גבוהה נוטים לבגוד יותר מאשר בעלי השכלה תיכונית או פחות. ההשערה שם היתה שאנשים משכילים הם בדרך כלל ליברליים יותר בגישתם, שוהים בסביבות עבודה מפותחות עם אנשים אטרקטיביים נוספים, ונוטים להתחתן מאוחר יותר (כך שיש להם “היסטוריה” ונטיות שקשה לדכא). ואולם, מחקר עדכני בארה”ב מצא דווקא תוצאה הפוכה: בקרב מדגם נשואים, פחות משכילים דיווחו על יותר בגידות. לדוגמה, בעלי תואר אקדמי בגדו פחות מאשר אלה בלי תואר. כאשר החוקרים ניתחו סטטיסטית תוך בקרת משתנים אחרים, ההשפעה הישירה של השכלה לא היתה חזקה – כלומר ייתכן שהקשר שנמצא פשוט משקף גורמים אחרים (למשל הכנסה, או מגזר חברתי, שקשורים הן להשכלה והן להתנהגות). יש מקום להניח שהשכלה בעיקר משפיעה דרך ערכים: אנשים משכילים מאוד אולי נוטים לגשת לנישואים בצורה מחושבת ובוגרת יותר, ולכן להשקיע בשימור הנאמנות, או שלחלופין הם פשוט ערכיים יותר לגבי יושר. מנגד, אפשר לטעון שאנשים משכילים יודעים גם להסתיר טוב יותר את מעלליהם… כך או כך, לא ניתן להצביע בביטחון על השכלה כגורם דטרמיניסטי. ייתכן שהקשר משתנה בחברות שונות. למשל, בישראל ייתכן שפערי בגידה לפי השכלה חופפים לפערי דתיות: בעלי השכלה נמוכה נוטים להיות ממגזרים מסורתיים יותר (ולכן אולי יבגדו פחות בגלל ערכי דת), בעוד משכילים גבוה נוטים להיות חילונים ליברליים (ויכול שיבגדו יותר או לפחות ידווחו יותר בכנות). זו השערה שדורשת נתונים לבחינה, אך חשוב להדגיש שאין “גן של בוגדים” – ההחלטה לבגוד בסופו של דבר חוצה מגזרים ורמות אינטליגנציה.

דת, מסורת ורמת שמרנות: לאופי הערכי-מסורתי של האדם יש מתאם משמעותי עם דפוסי נאמנות. באופן כללי, אנשים דתיים ושמרנים יותר בוגדים פחות – לפי הדיווח לפחות – לעומת חילונים וליברליים. הדבר הגיוני: דתות רבות מוקיעות את הניאוף כאחד החטאים החמורים, ואדם שמחזיק בערכי דת חזק עשוי לפחד מעונש אלוהי או חברתי יותר מלבגוד. בסקר הישראלי שצוטט קודם הודרו המשיבים החרדים (אולטרה-אורתודוקסים), משום שהניחו שאצלם התופעה נדירה מאוד. אמנם גם במגזר הדתי לאומי והמסורתי ודאי קיימות בגידות, אך קשה למדוד אותן כי הנכונות להודות בהן אפסית. במחקר אמריקאי גדול נמצא מתאם ברור: ככל שהנשאל העיד שהדת חשובה מאוד בחייו – כך ירד הסיכוי שדיווח על בגידה. לעומת זאת, נוכחות פיזית בטקסים דתיים (כמו ללכת לכנסייה או בית כנסת בקביעות) כשלעצמה לא היתה גורם מגן, אלא החשיבות האישית שהאדם מייחס לאמונה. ייתכן שיש אנשים שמקיימים טקסים חברתיים מטעמי הרגל, אבל לא פנימו את הערך המוסרי, ולכן התנהגותם לא שונה. בישראל, ממצא מאלף הוא שבאותו סקר של 2010, 85% מהמשיבים הלא-חרדים לא היו נאמנים באופן מוחלט – נתון שכולל גם דתיים-לאומיים ומסורתיים ככל הנראה. משמעות הדבר שאפילו בקרב שומרי מסורת (לא חרדים) שיעור מסוים בגד או מוכן תיאורטית לבגוד. ועדיין, אפשר לומר באופן כללי: חילונים בוגדים הרבה יותר מדתיים. גם בתרבויות שונות בעולם רואים זאת – במדינות מוסלמיות אדוקות כמעט ולא ידווחו על בגידה (אם כי שוב, ייתכן פחד לדווח). חשוב להזכיר שבחברות מסורתיות, מעבר למניע האישי, קיימים גם חסמי הזדמנות: מי שחי בקהילה דתית סגורה, עם הפרדה בין המינים, עם פיקוח חברתי צמוד – ממילא כמעט ואין לו אפשרות מעשית לנהל רומן בלי להתגלות. כך שהסביבה מגינה על הנישואים. ואכן, במגזרים כמו חרדים בישראל, מקרים של ניאוף הם כה קיצוניים שהם זוכים לכותרות בחדשות כשקורים. לסיכום, הדתיות היא גורם ממתן חזק – ואילו חילוניות, ערכים ליברליים וסביבה מתירנית (כמו בקרב אמנים, אקדמאים או “חיי לילה” עירוניים) מעלים את ההסתברות לבגידה.

לשם הדגמה משעשעת, אחד הסקרים בארץ מצא ש85% מהחילונים הודו שהם בוגדים או פתוחים לאפשרות, אך בקרב החרדים 0% הודו בכך – כמובן ייתכן שלא נמצאה ולו חרדית אחת שמוכנה להודות בבגידה, גם אם התרחשה. במובן מסוים, הנורמות מעצבות את הדיווח: במקום שבו בגידה היא “בלתי נתפסת”, פשוט לא ידווחו עליה.

סיכום גורמי הסיכון בנתונים נבחרים:

גורם	השפעה על שכיחות הבגידה	נתונים לדוגמה
משך הזוגיות	שחיקה מעלה סיכון	10% בוגדים לפני שנתיים יחד, לעומת 22% אחרי עשור​
מצב משפחתי	קשר לא פורמלי מעט מסוכן יותר	נשואים: 14% בגידה; זוגיות ללא נישואין: 20%​
מקצוע	נסיעות ועבודה רחוק מהבית מעלים סיכון	מקצועות עם נסיעות/לילות בחוץ: ~28% בגידה; מקצועות משרדיים: ~14%​
הפרש הכנסות	תלות כלכלית מגבירה סיכון	גבר שתלוי כלכלית לגמרי – 15% בשנה; אישה תלויה – 5%​
הכנסה גבוהה	אצל גברים – יותר בגידות; נשים – פחות	גברים עשירים (>$300k): 32% בגדו; עניים (<$35k): 21%​
דתיות	אמונה חזקה מפחיתה מאוד בגידות	בישראל: 85% מהחילונים לא נאמנים לחלוטין​ חרדים – כמעט 0% דיווח
השכלה	לא חד-משמעי (יתכן שפחות משכילים בוגדים יותר)	בארה"ב: בעלי תואר – פחות בגידות ממי שאין לו תואר​

שוב נדגיש: אף גורם יחיד אינו “דין משמיים”. ישנם כמובן חריגים רבים – למשל, אדם דתי אדוק שעובר משבר אמונה ובוגד, או מנגד סלבריטי עשיר שמקפיד להיות נאמן לחלוטין. הטבלה לעיל מסמנת נטיות כלליות סטטיסטיות, ולא גורל אישי. כך למשל, הורות – יש זוגות המגבירים נאמנות אחרי שנולדים ילדים, לעומת אחרים שאדרבא, הלחץ והעומס הנפשי שבהורות דוחפים אותם לחפש נחמה בחוץ. גם אישיות משפיעה: אנשים בעלי מצפון מפותח ונאמנות ערכית לא יבגדו גם בתנאים “נוחים”, בעוד אנשים עם נטייה להרפתקנות וביקוש ריגושים עלולים לבגוד גם בתנאים מגבילים.

עם זאת, מעניין לראות כיצד חלק מהגורמים משתלבים זה בזה. למשל, גבר חילוני, עשיר, בעמדת ניהול, שנשוי מעל 10 שנים – נמצא בחפיפה של כמה גורמי סיכון, וסטטיסטית סביר יותר שיבגוד. לעומת זאת, אישה דתייה, בעלת הכנסה דומה לבעלה, במקצוע הוראה, נשואה טרייה – נמצאת בקבוצת סיכון נמוכה מאוד. כמובן, החיים מורכבים יותר מכל משבצת סטטיסטית, ובכל זאת הנתונים הללו יכולים לסייע בזיהוי מצבים מועדים לבגידה, אולי כקריאה מניעתית לזוגות להשקיע בזוגיות במיוחד בתקופות מאתגרות.

סוגי בגידות: פיזית, רגשית, אונליין ושאר הגדרות
מה נחשב “בגידה”? שאלה חשובה בהקשר זה היא הגדרת המושג. לרוב מבחינים בין בגידה פיזית – קיום יחסי מין (או מגע אינטימי) עם אדם מחוץ לקשר – לבין בגידה רגשית – קיום קשר רגשי אינטימי, סודי וממושך עם מישהו מבחוץ, גם ללא מגע גופני. ישנה גם בגידה מקוונת (וירטואלית) – למשל צ’אטים מיניים, “רומן וירטואלי” בהתכתבות, או צריכת תכנים אינטימיים עם אחרים ברשת. ההגדרה המשפטית הצרה (בבתי דין רבניים למשל) של ניאוף היא חדירה מינית של אישה נשואה עם גבר שאינו בעלה. אך בחיי היומיום זוגות שונים מציבים גבולות שונים: עבור חלקם, אפילו התאהבות אפלטונית או שיחות נפש חשאיות נחשבות לבגידה של ממש, בעוד אחרים סולחים על “סטוצים” פיזיים כל עוד אין מעורבות רגשית.

סטטיסטיקות של סוגי בגידה: כאשר סוקרים אנשים לגבי בגידה, התוצאות תלויות גם בהגדרה שניתנה בסקר. למשל, מחקר שהגדיר בגידה אך ורק כיחסי מין מצא את שיעורי ה-25% גברים ו-15% נשים שהזכרנו. אולם, אם נשאל על כל סוג של אי-נאמנות – כולל קשר רגשי או מקוון – המספרים קופצים. סקר של איגוד המטפלים הזוגיים בארה”ב דיווח כי 45% מהגברים ו-35% מהנשים הודו שקיימו קשר רגשי אינטימי עם מישהו מחוץ לקשר (בגידה רגשית) שאמנם לא כלל סקס, אך בגדר חציית גבולות האמון. נתון זה משמעותי: יותר משליש מהנשים וכמעט מחצית מהגברים למעשה קיימו “רומן אפלטוני” מתמשך – למשל ידידות עמוקה וסודית עם קולגה, שיתוף סודות אישיים, פלירטוטים משמעותיים – דברים שאצל רבים מהזוגות נחשבים לבגידה לכל דבר. יתרה מזו, מחקר מקיף אחד מצא ש78.6% מהגברים ו-91.6% מהנשים דיווחו שחוו לפחות פעם משיכה רגשית חזקה או פיתחו רגשות כלפי מישהו חיצוני תוך כדי מערכת היחסים, במידה שעשויה להיחשב בגידה רגשית. מספר עצום זה מעיד עד כמה הקו הרגשי דק: רבים מאיתנו עשויים להתאהב או לפתח קשר לבבי עם ידיד/ה לעבודה למשל, גם מבלי לממש אותו פיזית – האם זו בגידה? תלוי את מי שואלים, אך בן/בת זוג רבים ירגישו נבגדים גם ממצב כזה.

רגשי מול פיזי – מי בוגד איך? מחקרים מעלים שגברים ונשים נבדלים לעיתים בסוג הבגידה השכיח אצלם. גברים נוטים יותר לבגוד באופן פיזי מיני “ללא מעורבות רגשית עמוקה” – למשל סטוץ חד-פעמי, ביקור חשאי אצל עובדת מין, או קשר מזדמן שמטרתו בעיקר סיפוק מיני. נשים, לעומת זאת, נוטות יותר לבגידה רגשית – קשר שמתפתח לאורך זמן עם גבר שמקשיב להן, מבין אותן, יוצר איתן אינטימיות נפשית, ולעיתים רק מאוחר יותר גולש גם לפיזיות (אם בכלל). כמובן שיש יוצאים מן הכלל: יש לא מעט נשים שמנהלות רומנים מיניים קצרים ללא רגש (למשל רווקות שנלכדו בנישואים לא מספקים), ויש גברים שמתאהבים במאהבת שלהם ומנהלים איתה מערכת יחסים עמוקה. אבל בממוצע, הפער הזה קיים. מחקר אחד מצא שנשים סובלות יותר מבגידה רגשית של בן זוגן ואילו גברים סובלים יותר מבגידה מינית של בת זוגם – כלומר, האישה תיפגע יותר לגלות שלבעלה קשר נפשי עם אחרת, גם בלי סקס, בעוד הגבר יתרגז יותר משמע על מגע מיני של אשתו עם אחר. הדבר מתיישב עם תיאוריות אבולוציוניות: עבור גבר, האיום הגדול הוא שיעמיד צאצאים שאינם שלו (אם זוגתו נכנסת להריון מאחר), לכן בגידה מינית בלתי נסלחת; עבור אישה, האיום הוא שבעלה יסיט משאביו ורגשותיו לאישה אחרת ויזניח אותה ואת ילדיה, ולכן דווקא הקשר הרגשי מפחיד יותר.

נתון מרתק נוסף: כ-5% מהבגידות הן “בגידות אפלטוניות” מוחלטות – ללא שום מגע גופני. כלומר, 1 מכל 20 “בוגדים” הצליח לקיים רומן שלם בלי להתנשק או לגעת בכלל באדם האחר. לעומת זאת, הרוב המוחלט של הרומנים מערבים גם רכיב פיזי כלשהו: כ-95% מהבוגדים הודו שהיה לפחות מגע גופני מסוים. הדרגות משתנות – במחקר נמצא כי 87% מהנואפים התנשקו והתלטפו עם המאהב/ת, 72% אף קיימו מגע מיני חלקי (למשל מין אוראלי, אוננות הדדית) ו-53% הגיעו לקיום יחסי מין מלאים. כלומר, בערך מחצית מהרומנים האסורים כוללים סקס של ממש. מעניין ש-47% לא הגיעו לסקס של ממש – מה שמעיד שחלק משמעותי מהרומנים נותר ברמת “גיפופים” ואינטימיות חלקית ולא נשלם אקט החדירה (ייתכן בשל רגשות אשמה שעצרו אותם, או נסיבות לוגיסטיות). יש לציין שגם רומן אונליין (למשל שיחות וידאו מיניות) נספר לעיתים כ“ללא מגע” למרות שמבחינת בגידה זה בוודאי נחשב.

האם בגידה רגשית “טובה יותר” או פחות הרסנית מבגידה פיזית? אין תשובה אחת. יש זוגות שתפישתם היא ש”אם לא היה סקס זה לא נורא”, בעוד אחרים יאמרו שדווקא התאהבות היא הבגידה האמיתית. בפועל, מחצית מהבגידות הרגשיות מסלימות בהמשך גם לבגידה פיזית – קשר רגשי עמוק יוצר משיכה שקשה לכבוש, ובסופו של דבר מוביל גם למימוש. לכן לרוב אין באמת הפרדה מוחלטת: הם כרוכים זה בזה. רבים מהמומחים מבהירים שגם בגידה רגשית לגמרי פוגעת אנושות ביחסים – היא שוברת אמון, גוזלת אנרגיה נפשית מהקשר הזוגי, וגורמת לצד הנבגד תחושת השפלה וכאב לא פחותה.

עידן הטכנולוגיה והבגידות: כיום נוצרו גם מושגים כמו “בגידה דיגיטלית” – לדוגמה, בן זוג שמנהל רומן SMS עם מישהי, או שולח תמונות אינטימיות, או משתמש באפליקציות היכרויות בהיחבא. ישנם אף מי שמחשיבים צפייה קבועה בפורנוגרפיה כמעין “בגידה” (כיוון שזה סיפוק מיני שמופנה החוצה). הגבולות כאן נתונים לפרשנות אישית. מה שבטוח, הטכנולוגיה הקלה מאוד על יצירת קשרים חשאיים – צ’אט נסתר, פרופיל מזויף, טלפון משני – ומכאן תפוצת הבגידות, בעיקר הרגשיות/מקוונות, גדלה בעידן הנוכחי. מנגד, הטכנולוגיה גם הקלה על החשיפה – הודעות שנשמרות, מיקום GPS, תצלומי מסך, וכמובן חוקרים פרטיים עם אמצעי מעקב מתוחכמים – מקשים יותר מתמיד “לצאת מזה חלק” לאורך זמן.

לסיכום, סוג הבגידה הוא היבט חשוב הן מבחינת ההשפעה הנפשית והן משפטית (כפי שנראה, הדין הדתי מתעסק רק בבגידה הפיזית המינית). אך בעיני בני זוג, לעיתים בגידה רגשית נתפסת כבגידה לכל דבר ועניין. בהתאם לכך, כשנעסוק בהשלכות ונייעץ בהמשך הפרק המעשי, נתייחס גם למקרים שבהם אין “הוכחה” לסקס, אלא רק קשר רגשי חשוד – שגם הוא דורש התייחסות.
סיבות לבגידה: מדוע אנשים בוגדים?
אחרי שבחנו מי נוטה לבגוד, חשוב להבין למה בכלל מתרחשות בגידות. כל מקרה הוא ייחודי כמובן, אבל מחקרים פסיכולוגיים וסוציולוגיים זיהו דפוסים חוזרים במניעי הבוגדים.

מחקר מקיף שערך ניתוח תוכן אצל מאות נואפים מצא שמונה מוטיבציות עיקריות שחזרו על עצמן אצל רובם. נציג אותן כאן, לצד הערות לגבי שכיחותן והשפעתן:

1. חוסר אהבה – תחושה שהאהבה לבן/בת הזוג דעכה או נעלמה. אדם חש שאין רומנטיקה וחיבה במערכת היחסים, ולכן מחפש שוב אהבה במקום אחר. זו אחת הסיבות השכיחות ביותר, בעיקר אצל אלה שמנהלים רומן רציני ולא רק סטוץ. כאשר אנשים בגדו עקב “lack of love”, נמצא שהרומן שלהם היה בדרך כלל ארוך יותר ועמוק יותר רגשית, לעומת בגידות מסיבות אחרות. הם גם דיווחו שסיפוקם הרגשי והשכלי בקשר עם המאהב/ת היה גבוה – כי בעצם ניסו למלא חלל של חוסר אהבה בקשר הראשי.
2. כעס ונקמה – בגידה מתוך זעם או רצון להשיב מנה אחת אפיים לבן הזוג. למשל, כתגובה לכך שגיליתי שבן זוגי בגד בי, או מתוך כעס על הזנחה או פגיעה אחרת שעשה. באירופה ציינו לא מעט גברים שהם בוגדים כנקמה על בגידת האישה, אך בישראל מסתבר שסיבה זו פחות נפוצה: רק 22% מהגברים הבוגדים בישראל טענו ש”נקמה” היתה מניע עבורם. נראה שישראלים בוגדים יותר “בשביל עצמם” ולא כדי ללמד לקח. בכל אופן, בגידות שמקורן בכעס היו בעלות אופי שונה – לרוב פחות ממושכות (מעין פעולה אימפולסיבית), ולעיתים קרובות הבוגדים שהתניע אותם כעס אף מיהרו להתוודות ולחשוף את הרומן (כדי לפגוע ולנקום בגלוי). מחקר מצא שאלה שבגדו מתוך כעס היו דווקא בין אלו עם הסיכוי הגבוה להודות בבגידה לבן הזוג החוקי, כנראה כי מלכתחילה עשו זאת כצעד של מחאה והתרסה ולא כסוד להתענג עליו.
3. שעמום ורצון בגיוון (חיפוש ריגושים) – רבים בוגדים פשוט כי “נהיה משעמם”. השגרה השוחקת, חיי מין מונוטוניים, שנים של אותו פרטנר – מביאים אנשים לחפש התרגשות חדשה, תשוקה רעננה, “פרפרים בבטן” שכבר לא מרגישים בבית. מוטיב זה של חיפוש גיוון (variety) היה נפוץ אצל לא מעט גברים. אצל נשים הוא מופיע אך פחות דומיננטי מאשר גורמים רגשיים. כשבגידה נובעת מסקרנות מינית ורצון בגיוון, המחקרים הראו שמשך הרומן לאו דווקא ארוך – לפעמים מדובר בהתנסות קצרה (“רק רציתי לדעת איך זה עם אחר/ת”). עם זאת, היו גם מקרים שזה הוביל לרומנים ממושכים אם הבגידה מילאה חלל נוסף. רבים מהנואפים שציינו “התחשק לי משהו אחר” אמרו שהם היו שבעי רצון מינית מאוד עם המאהב/ת, אך מעניינת העובדה שאלה שבגדו מסיבה זו דווקא מעטים מהם התוודו אחר כך – כלומר הם עשו זאת בשביל החוויה, ולא הרגישו צורך להרוס את הקשר הקיים בעקבותיה.
4. הזנחה ונתק רגשי – עשרות אחוזים מהבוגדים מציינים שבעיות תקשורת וחוסר קרבה זוגית דחפו אותם החוצה. בסקר אחד, 40% מהנואפים אמרו שקשיי תקשורת עם בן הזוג היו גורם מרכזי לבגידתם. כאשר אדם מרגיש שבן זוגו לא מקשיב לו, לא מבין אותו, או מתרחק ממנו – הוא עלול לחפש “אוזן קשבת” אצל מישהי/ו אחר/ת. לא פעם, רומן מתחיל כחברות תמימה לכאורה – מישהו שמבין אותי יותר טוב מבן זוגי – ומתפתח משם. גם הזנחה פיזית או רגשית היא טריגר: במחקרים באירופה צוין שתחושת הזנחה מצד בן/בת הזוג היתה סיבה עיקרית לניאוף אצל שני המינים. למשל, בעל שמתעלם באופן כרוני מרעייתו, לא נותן תשומת לב או עזרה – אותה רעיה עלולה להתנחם בחיק גבר אחר שמרעיף עליה תשומת לב. זהו בעצם סוג של חיפוש מילוי צרכים שלא מקבלים בבית – צורך בהערכה, בחיבה, בהקשבה. בגידות כאלה לעיתים קרובות מתחילות כרגשיות ולא מיד כמיניות.
5. דימוי עצמי וביטחון – ישנם אנשים (בעיקר גברים, אך גם נשים) שבוגדים כדי להוכיח משהו לעצמם. גבר במשבר אמצע החיים עשוי לכבוש מישהי צעירה כדי להרגיש שוב “גבר גבר”; אישה שעברה את גיל 50 עשויה לפלרטט ולבגוד כדי לוודא שעדיין היא מושכת ונחשקת. הצורך הזה בחיזוק הערך העצמי זוהה כאחד המניעים בבגידות רבות. רבים הודו שחלק מהמשיכה ברומן היתה ההרגשה הטובה שקיבלו – שמישהו מעריץ אותם, חושק בהם, גורם להם להרגיש יפים, חכמים או בעלי כוח. מניע זה יכול לחפוף לאחרים – למשל אישה גם כועסת על בעלה וגם מחפשת שיגידו לה שהיא יפה. בבגידות שנבעו מחוסר ביטחון עצמי, מצאו שהבוגדים היו נוטים להתבלט בהתנהגות פומבית לא דיסקרטית – כאילו רצו להיתפס, כי הרומן שירת עבורם גם יציאה מקשר שלא סיפק אותם (לעיתים זו ממש אסטרטגיית “יציאה” מהנישואים – לבגוד בגלוי כדי שהזוגיות תתפרק וזה יוציא אותם ממנה).
6. הזדמנות וסיטואציה – לא מעט בגידות אינן מתוכננות כלל, אלא קורות פשוט כי נקרתה ההזדמנות. למשל: נסיעת עבודה משותפת, ערב של שכרות במסיבה, שהייה קרובה עם קולגה מושכת בזמן פרויקט – והדברים “הסתדרו” לכיוון רומן. אנשים מסוימים שלא התכוונו ולא חשבו לבגוד, מופתעים מעצמם ברגע האמת שנכנעו לפיתוי חזק. כמובן שהזדמנות לבדה לא מספיקה – צריכה להיות גם חולשה ברגע הנכון – אך בהחלט יש רומנים שניתן לכנותם Situational Cheating, בגידה נסיבתית. מחקרים מצאו שבגידות כאלה, שמקורן בעיקר בסיטואציה ולא ברגשות עמוקים, הן לרוב קצרות ביותר – לפעמים אפיזודה של לילה אחד, או רומן שנקטע מהר מאוד. כמו כן, הבוגדים ה”מזדמנים” הללו בדרך כלל עשו הכל כדי לא להיתפס (בניגוד לנוקמים או חסרי האהבה שלא היה אכפת להם להיחשף), כי הם לא רצו לפרק את המשפחה אלא “נגררו” למשהו חד-פעמי. במקרים כאלה יש החוזרים הביתה עם זנב בין הרגליים ומתפללים שבן הזוג לא יגלה לעולם. ועדיין, משנפרץ הסכר פעם אחת, יש גם מי שמוצאים עצמם בסיטואציה דומה שוב ושוב. זה מתקשר למונח “מכור לסיכונים” – אנשים מסוימים מתמכרים לריגוש שבסוד והאדרנלין, וכל פעם ש”יצליחו לחמוק” זה מדרבן אותם שוב.
7. מיניות חסרה – אחת הסיבות הנפוצות – אולי אינטואיטיבית ביותר – היא חוסר סיפוק מיני בתוך הקשר. כאשר חיי המין הזוגיים דלים, לא תדירים, או לא מספקים באיכותם, גובר הפיתוי “להשלים את החסר” בחוץ. גברים רבים שהודו בבגידה אמרו שפשוט לא קיימו יחסים עם נשותיהם זמן רב, או שהמין היה שגרתי ומשעמם, ואילו המאהבת הציעה להם חוויות חדשות ומרגשות. גם נשים דיווחו על כך – למשל, בעל קריר שאינו מעניק להן חום ותשוקה. צורך מיני שלא מקבל מענה, במיוחד אצל אנשים בעלי ליבידו גבוה, הוא מנוע חזק לבגידה. חלקם אף מצדיקים זאת לעצמם: “עדיף שאספק את יצרי בחוץ ואשאיר את נישואיי שלמים, מאשר שאלחץ לגירושין”. במקרים מסוימים בני זוג מגיעים אפילו להסכמה שבשתיקה – למשל, בן זוג שמודע שאינו מסוגל (מבחינה בריאותית או אחרת) לספק, ומעדיף לעצום עין מול הרומן של האחר, ובלבד שהמשפחה תישאר יחד. אולם במרבית המקרים, מדובר בהפרה בסתר. מבחינת הנתונים, שיעור לא מבוטל של גברים (וכנראה גם נשים) הצהירו שהם היו מרוצים מינית עם המאהב/ת הרבה יותר מאשר עם בן זוגם, במיוחד אם הבגידה הייתה מונעת מרעב מיני או תשוקה לגיוון. כלומר, הרומן אכן סיפק את מה שהיה חסר. אך חשוב לציין: לא תמיד בגידה היא סימפטום של חיי מין גרועים בבית. לפעמים, באופן פרדוקסלי, גם בזוגיות עם סקס טוב, אחד הצדדים יבגוד – אולי כי הסיבה אצלו היא רגשית או אישיותית.
8. מחויבות נמוכה לקשר – יש מי שפשוט לא היו לגמרי מחויבים לנאמנות מלכתחילה. זה מאפיין יותר אנשים צעירים או כאלה שנישאו מתוך לחץ חברתי ולא מתוך רצון אישי. עבורם, הבגידה לא באה בגלל בעיה ספציפית בקשר, אלא כי אף פעם לא ראו בנאמנות ערך עליון. אפשר לכלול כאן גם אנשים עם סף מוסריות נמוך או עם אישיות נרקיסיסטית – שפחות מתחשבים בנזק לבן זוג. אלו בוגדים כי “יכולים”, כי לא אכפת להם מספיק, או כי מעולם לא תפסו את המונוגמיה כמשהו מקודש. אם תרצו – “כי חיים רק פעם אחת” ו”מגיע לי להנות”. לעיתים מחויבות נמוכה באה לידי ביטוי גם בכך שלאחר הבגידה, הם לא חשים רגשות אשמה חזקים ולא מתאמצים במיוחד להסתיר, או לחלופין לא מתאמצים לתקן את היחסים כשנחשפים.

כמובן, סיבות אלה עשויות להגיע בצירופים. למשל: אדם חש גם מוזנח רגשית וגם בלתי מסופק מינית – שילוב מסוכן שמזמין נחמה בחוץ. או אישה שגם משועממת מהשגרה וגם כועסת על בעלה – שעטנז של מניעים. ככל שמצטברים יותר גורמי דחף אצל הפרט, עולה הסיכון שיחצה את הקווים.

עד כמה בגידה מעידה על בעיה בנישואים? באופן אינסטינקטיבי אנו חושבים שבגידה היא תוצאה של נישואים לא טובים – שאם מישהו בוגד, סימן שהיה רע בנישואיו. ברוב המקרים אכן יש לפחות חוסר שביעות רצון מסוים. אך מסתבר שלא תמיד: סקר אחד מצא ש-56% מהגברים ו-34% מהנשים שבגדו דיווחו שבזמן הבגידה היו “מאושרים” או “מאוד מאושרים” בנישואיהם. נתון זה מפתיע – למעלה ממחצית מהגברים הבוגדים טענו שבעצם חיי הנישואים שלהם טובים! זה מרמז שבגידה יכולה לקרות גם ללא קשר רציונלי לאיכות היחסים, לפעמים מתוך דחף רגעי, הזדמנות או צורך אישי, ולאו דווקא כתגובה ישירה לכך ש”רע לי בבית”. זה גם מסביר למה גם זוגות שנחשבים “בריאים” ונטולי בעיות גלויות עלולים להיקלע למשבר בגידה – כי הגורם לפעמים נעוץ בפרט הבוגד עצמו (במשבר אישי למשל) ולא בדינמיקה הזוגית.

בהתאם לכך, אין זוג שחסין ב-100% מבגידה. גם אנשים אוהבים ומסורים עלולים בשלב כלשהו בחייהם להיות פגיעים – עקב חולשה, פיתוי חריג או משבר אישי (דיכאון, אובדן הורה, שינוי קיצוני) שמערער אותם. זה לא בהכרח מצביע שמשהו רקוב בנישואים, אלא שמשהו עבר על הפרט באותה עת.

מן העבר השני, אין הצדקה מוסרית לבגידה – גם אם הנישואים רעים. יש תמיד אלטרנטיבות כמו טיפול זוגי, פרידה בהסכמה, או פתיחת הנישואים (אם שני הצדדים מסכימים). הבגידה לרוב רק מסבכת ומכאיבה יותר בסוף. ואכן, מחקרים מראים שרבים מהנואפים מתחרטים לאחר מעשה – במיוחד כשמבינים את גודל הפגיעה שגרמו. אבל בזמן אמת, שיקול הדעת מיטשטש בשל סערת הרגש או התשוקה.

לאחר שהבנו את ההיקף, הדפוסים והמניעים של תופעת הבגידה, נפנה כעת לבחון את ההשלכות – מה קורה אחרי שהבגידה מתרחשת, ברמה האישית, המשפחתית והמשפטית. נשלב בכך סיפורים מבתי המשפט ומחיי הנישואים, שמשקפים כיצד מציאות של בגידה מתפתחת וכיצד הרשויות מתייחסות לכך.
השפעות ותגובות לבגידה: פסיכולוגיות, משפחתיות ומשפטיות
בגידה היא לרוב אירוע משברי בחיי הזוג. עם חשיפתה (או אפילו לפני, אם יש חשד כבד), היא מטלטלת את עולמם של שני בני הזוג, ולעיתים גם של ילדיהם. ההשלכות נוגעות בכמה מישורים:

• רגשי-נפשי: תחושות של כאב, בגידה, כעס, קנאה, השפלה, אובדן אמון. הנבגד/ת עלול/ה לסבול מטראומה רגשית, פוסט-טראומה, דיכאון או חרדה בעקבות הגילוי. גם הבוגד/ת, מצידו, עשוי/ה לחוות רגשי אשמה כבדים, בלבול לגבי עתידו, ולעיתים גם אבל על סיום הרומן הצדדי אם הוא מסתיים בכפייה. מחקרים תיארו תגובות של נבגדים הדומות לאבל: הלם ראשוני, הכחשה, כעס, דיכאון, ולבסוף – או פרידה, או סליחה ובנייה מחדש של הקשר, תהליך שגם הוא ממושך ולא קל.
• על הקשר הזוגי: ברוב המקרים, בגידה היא נקודת מפנה. יש זוגות שאינם שורדים זאת ומתגרשים, ויש זוגות שבוחרים לנסות לשקם את היחסים. סטטיסטית, הערכות הן ש-כ-50% מהנישואים מתפרקים בעקבות בגידה. אולם הנתון הזה מושפע מאוד מהנסיבות: אם הייתה חרטה כנה והבגידה נפסקה, ואם יש בסיס טוב לקשר – רבים מצליחים לשקם. עו”ד מנוסה בגירושין בישראל ציין ש*“במרבית המקרים הבגידה דווקא אינה מסתיימת בגירושין. נישואין הם לא רק מין אלא שותפות כלכלית, שותפות בגידול ילדים ובהגשמה עצמית, וקשה לפרק אותם גם לאחר בגידה”*. כלומר, למרות המשבר, הרבה זוגות מחליטים להמשיך יחד מסיבות שונות. חלקם מצליחים אפילו לצמוח ולחזק את הקשר (לאחר טיפול זוגי אינטנסיבי), אך אצל אחרים הבגידה נשארת כפצע פתוח מתמיד. יש זוגות שבוחרים מודל של “נישואים פתוחים” לאחר גילוי בגידה – מתוך הבנה שלאחד הצדדים יש צרכים שלא נענים, מאפשרים לו למלא אותם בחוץ בהסכמה. זה קיצוני ולא שכיח, אבל גם זה קורה.
• על הילדים: כאשר יש ילדים בתמונה, הבגידה עלולה להשפיע גם עליהם, הן ישירות והן בעקיפין. משפטית, בתי המשפט קובעים ש”בגידה כשלעצמה אינה מעידה על כישורי הורות לקויים” – דהיינו, אב או אם שבגדו אינם בהכרח הורה רע, ולכן עקרונית לא שוללים מהם משמורת רק כי בגדו. החלטות משמורת ייקבעו על פי טובת הילדים, ולא ענישה מוסרית. עם זאת, בפועל הילד עשוי להיפגע מהתהליך: הידיעה שאחד ההורים בגד בשני יכולה לערער את תחושת הביטחון של הילד במשפחה. ילדים קולטים מתח ושינויים בבית – אם יש סכסוך קולני עקב הבגידה, אם אחד ההורים עזב זמנית את הבית, או אפילו אם ההורה הנבגד שקוע בעצבות וכעס – כל אלו משפיעים עמוקות על הילדים, גם בלי שמסבירים להם במילים. מתבגרים עלולים לגלות בעצמם (דרך רשתות חברתיות, הודעות שראו בטלפון וכד’) ואז לחוש מבולבלים ונבגדים גם הם. אם מגיעים לגירושין בעקבות הבגידה, כמובן ההשלכות על הילדים הן כשל כל פרידה: משמורת משותפת או יחידנית, חלוקת זמני שהות, וכאב הפרדת הבית. במקרים קיצוניים, ילדים גם משמשים קלף מיקוח: למשל הורה נבגד שמסית את הילדים נגד ההורה הבוגד מתוך זעם (מה שגורם לניכור הורי ופגיעה נוספת בהם). לכן המומחים מדגישים: “יש לנהל הליך גירושין (או פיוס) מתוך מודעות להשפעותיו על הילדים, ולשאוף להסכמות שיקדמו את טובתם לצד מימוש מטרותיכם האישיות”. אם מחליטים להישאר יחד, עולה השאלה כיצד לספר לילדים – מומלץ מאוד בהתייעצות עם איש מקצוע, בתזמון נכון ובמידה המתאימה לגיל (למשל לא לחשוף פרטים מיותרים שעלולים לפגוע בדימוי ההורה).
• על המצב הכלכלי ורכוש משותף: היבט רגיש נוסף הוא ההשלכות הכלכליות. האם בן זוג שבגד “ישלם על כך” בעת חלוקת הרכוש? מבחינת החוק האזרחי בישראל, התשובה היא לא. בבית המשפט לענייני משפחה (הערכאה האזרחית) בגידה אינה משפיעה על חלוקת הרכוש המשותף. העיקרון המנחה הוא שכל מה שנצבר במהלך הנישואים יחולק שווה בשווה, בלי קשר לשאלה מי היה “טוב” או “רע” בנישואים. זאת מתוך תפיסה שממילא שני בני הזוג תרמו בדרכם למשק הבית, ולא עושים חשבונאות מוסרית בכסף. עד לפני מספר שנים, הייתה מחלוקת מה קורה אם הדיון ברכוש מתנהל דווקא בבית הדין הרבני (כשבני הזוג בחרו או הגיעו אליו). בתי הדין הרבניים, שפוסקים לפי הדין הדתי, נטו לעיתים לקשור בין בגידה לבין רכוש – במקרים מסוימים פסקו שבן זוג בוגד לא יקבל חלקו ברכוש מתוך ענישה מוסרית. כך, אירע למשל ב”פסק דין המורדת” המפורסם: בית הדין הרבני הגדול קבע שאישה שבגדה בבעלה תנושל מחלקה בדירת המגורים של הזוג, כי “מעשה הבגידה מבטל את כוונת השיתוף”. אולם בשנת 2021 התערב בית המשפט העליון (בג”ץ) בהרכב מורחב, והפך את הקערה על פיה: נפסק הלכה שגם בית דין רבני חייב לחלק רכוש לפי החוק האזרחי השוויוני, ואסור לו לקשור בין בגידה לבין חלוקת הרכוש. בכך הבהירו סופית שבגידה לא יכולה לשמש עילה לשלול מאדם את זכויותיו הכלכליות המוקנות בחוק. במילים אחרות, בעל שבגד אינו מאבד אוטומטית את חלקו בדירה המשותפת, ואישה שבגדה – עדיין זכאית למחצית רכוש המשפחה. יוצא מן הכלל אחד הוא פיצויי נישואים מיוחדים: ביה”ד יכול לשלול מאישה בוגדת את כתובתה (וזה אכן נעשה תדיר, ראו להלן) – אך לא לגעת ברכוש הרשום על שמה או ששייך גם לה מתוקף חזקת השיתוף.

עם זאת, ישנם מצבים עקיפים שבהם הבגידה כן משפיעה כלכלית: אם הוכח שבן הזוג הבוגד בזבז כספי משפחה על הרומן, למשל שלם עבור מלונות, מתנות יקרות, תמך כלכלית במאהב/ת – בית המשפט עשוי להתחשב בכך באיזון המשאבים ולהשיב את החלק היחסי לקופה המשותפת. כלומר, אי אפשר להעניש על עצם הבגידה, אבל אפשר לדרוש פיצוי על נזק כספי שנגרם בגינה. דוגמה: אם בעל משך 50 אלף ש”ח מחשבון משותף לממן חופשות רומנטיות עם המאהבת, בית המשפט עשוי בהחלט להחזיר לאישה את ה-50 אלף הללו בחלוקת הרכוש. זה למעשה מקרה פרטי של עיקרון “פיצוי על בזבוז כספים” (dissipation of assets) הקיים בדיני המשפחה.

נקודה נוספת: מזונות אישה. לפי הדין העברי, אישה נשואה זכאית למזונות מבעלה (דמי מחייה) כל עוד הם נשואים, אלא אם הפרה את חובתה – ובגידה היא הפרה חמורה. על כן, אישה שנמצאה בוגדת עשויה לאבד את זכותה למזונות אישה (וגם לכתובתה). זה עונש כלכלי משמעותי, אך הוא במסגרת הדין הדתי. בבית משפט אזרחי, לא נדונה סוגיית מזונות אישה כמעט כי רוב התביעות הללו מתבררות בביה”ד כשהבעל טוען “אשתי מורדת ובוגדת – שַׁלּוּ לה מזונותיה”. לעומת זאת, בעל בוגד אינו משלם על כך מזונות נוספים – אישה אינה חייבת לפרנס בעל (מזונות אישה לגבר כמעט לא קיימים בהלכה). עם זאת, אישה יכולה לטעון שבגידת הבעל היתה עילת גירושין ובגללה התגרשה, ולכן לתבוע פיצוי נזיקי על עוגמת נפש (על כך להלן).

אלמנטים משפטיים ונורמטיביים: ישנן השלכות מעניינות נוספות: למשל, ילד שנולד מבגידת האם – בהלכה היהודית הוא עלול להיחשב ממזר (אם הבגידה היתה בזמן הנישואים). ילד כזה פסול חיתון עם יהודים שאינם ממזרים, מה שיוצר מורכבות קשה. לכן אישה דתייה שבגדה והרתה עלולה להיאלץ להסתיר זאת או לבחור הפלה מחשש לממזרות. החוק הישראלי (האזרחי) אוסר בכלל על בתי משפט לקבוע מעמד ממזרות או אפילו לברר אבהות אם התוצאה עלולה להיות ממזרות – מתוך הגנה על הילד. לכן מקרים כאלה מתנהלים בדיסקרטיות קיצונית בבתי הדין הרבניים.

בעבר, בגידה היתה גם עבירה פלילית בכמה מדינות. בישראל כיום אין חוק כזה, אך בחוקי המנדט הבריטי שאומצו בימי קום המדינה היה סעיף שאסר “ניאוף” – הוא בוטל מזמן. בחלק ממדינות ארה”ב יש עדיין חוקים ארכאיים המגדירים עבירת Adultery, אם כי הם כמעט לא נאכפים. בהודו, עד 2018 בגידה היתה עבירה פלילית (וב-2018 בוטלה על ידי ביהמ”ש העליון שם). בחלק מהמדינות המוסלמיות תחת חוקי שריעה, עונש על ניאוף (בעיקר של אישה) יכול להיות חמור עד סקילה – אך לרוב זה תאורטי ולמעשה כמעט לא מתרחש בעידן המודרני, אלא במשטרים קיצוניים ביותר.

בעבר גם היו חוקים שאיפשרו לתבוע את המאהב/ת בנזיקין על “פגיעה בקשר הנישואין” – למשל בעגת המשפט האנגלי “Criminal Conversation” (שיחה פלילית) – תביעת נזק נגד אדם שקיים יחסים עם אשתו של תובע. חוקים כאלה בוטלו מזמן בכל העולם המערבי. ואכן, בישראל ניסו פה ושם תביעות חדשניות נגד המאהב/ת, אך הן נדחות. מקרה ידוע הוא אישה שתבעה את המאהבת של בעלה ב-100,000 ש”ח פיצויים וטענה ש”גנבה לה את בעלה” – בית משפט דחה את התביעה וקבע בפירוש: “לא קיימת חובת זהירות של אישה כלפי אישה אחרת, כשם שאין חובת זהירות של גבר כלפי גבר”. כלומר, לאדם זר (המאהב/ת) אין חובה חוקית כלפי בן הזוג הנבגד, ולכן לא ניתן לתבוע אותו/ה בנזיקין על כך. לעומת זאת, דווקא תביעה נגד בן הזוג הבוגד עצמו – בעילת “הפרת חובה חוזית” או נזק נפשי – יש מקרים שהיא מצליחה. ישנן פסיקות בהן בני זוג נבגדים קיבלו עשרות אלפי ש”ח פיצוי מבן זוגם על נזק נפשי ובושת פנים. אך תביעות אלה מורכבות (צריך להוכיח נזק, למשל באמצעות חוות דעת פסיכיאטרית), ובתי משפט מהססים להפוך בגידה לתיק נזיקי, שמא נהפוך כל דרמה משפחתית לתביעת כסף.

עוד היבט: דיני הגירושין בישראל. ברבנות, כאמור, בגידה היא עילת גירושין מובהקת. גבר יכול לדרוש גט אם אשתו זנתה (ולהיפך גם אישה יכולה לתבוע גט אם בעלה בגד – על בסיס “מעשה כיעור” או “עילה מורדת”). במקרה של אישה, אם הבגידה הוכחה בעדים או בהודאה, בית הדין יחייב את הבעל לגרש אותה (כי אסור לו להמשיך לחיות איתה לפי ההלכה). בדרך כלל, הבעל גם פטור מתשלום כתובתה של אישה שבגדה, ואף ממזונותיה, כפי שצוין. גם האישה אסורה להינשא למאהב – כלל הלכתי נוקשה נועד להרתיע: “אסורה לבעלה ולבועלה”. כלומר, אם בגדה, לא תוכל לאחר גירושיה להתחתן עם אותו גבר איתו בגדה. זה לפעמים יוצר טרגדיות: היו מקרים שאישה התאהבה במאהב ורצתה לחיות איתו, אבל כיוון שנחשבה בוגדת, נאסר עליהם להינשא ברבנות.

עבור בעל שבגד – הדין הדתי מקל יותר: אין סנקציה אוטומטית; אמנם אשתו יכולה לדרוש גט (רוב הפוסקים יחייבו גט אם חיי הנישואים הרוסים), אך הבעל לא “נענש” כלכלית. למעשה, לפי ההלכה הישנה, לגבר מותר היה לשאת מספר נשים, אז בגידה שלו לא פורשת כפגיעה בברית הנישואים כמו אצל אישה. כמובן שהחוק כיום מחייב מונוגמיה, ולכן בכל מקרה אם נישא לאחרת בלי להתגרש – זה עברה פלילית (ביגמיה). אבל קשר מזדמן שלו לא מזכה אוטומטית את האישה במשהו (פרט אולי לעילת גט מוצדקת).

לאור זאת, במקרים של גירושין עקב בגידה, המגרש (הבעל) עשוי לנסות להתמקח: הוא יסכים לתת גט בקלות אם למשל האישה תוותר על מזונות או רכוש – זאת למרות שלכאורה זה מובטח לה, אבל בפועל סחטנות גט קיימת. מנגד, אישה שבעלה בגד יכולה להשתמש ברצונו להתגרש מהר (אם הוא רוצה ללכת להיות עם המאהבת) כדי לדרוש הטבות בהסכם גירושין. כל מקרה אסטרטגי לגופו.

ראינו, אם כן, שההשלכות של בגידה משתרעות מהרבדים האישיים ביותר ועד אולם בית המשפט. הבגידה מעוררת סוגיות של אמון, סליחה, מוסר, הורות וצדק חלוקתי. אין תגובה אחת – יש מי שיבחרו לפרק הכל, יש שיילחמו להציל את נישואיהם, ויש שהמצב ייגרר על “אש נמוכה” לאורך שנים (למשל בגידה חוזרת ונשנית נסלחת).

לבסוף, נגיע לחלק הפרקטי: מה לעשות כשחושדים בבגידה? כיצד לפעול בחוכמה, באיפוק ותוך שמירה על זכויותיכם, בין אם אתם גבר או אישה, כדי להגיע לחקר האמת ולקבל החלטות מושכלות? נציע כעת מדריך מפורט בן 20 צעדים עבור גבר חושד ועבור אישה חושדת – משום שלמרות הדמיון, ישנם גם הבדלים מסוימים בהתנהלות המומלצת לכל אחד.
הנחיות למי שחושד/ת בבגידה – 20 צעדים מעשיים (לגבר ולאישה)
חשד שבן או בת הזוג בוגד/ת הוא מצב מטלטל וקשה. רגשות עזים של קנאה, פגיעה וחרדה צפים, ולעיתים קל לפעול בפזיזות מתוך סערת הנפש. חשוב מאוד לנהוג בזהירות ובשיקול דעת – הן כדי לברר את האמת, והן כדי להגן על עצמכם (ועל ילדיכם, אם יש) מבחינה משפטית ורגשית. להלן מדריך בצעדים עבור כל אחד מהמינים. יש חפיפה רבה כמובן, אך נתייחס בנפרד לגבר ולאישה בשל הבדלים אפשריים (למשל מול בתי דין רבניים, או בהתמודדות הרגשית).
אם אתה גבר החשוד שאשתך בוגדת בך:

1. השאר רגוע ואסוף (עד כמה שאפשר): בשלב הראשון, אל תתעמת איתה בזעם ואל תאבד עשתונות. רגשותיך מובנים, אך התפרצות עלולה לגרום לה לטשטש ראיות או להכחיש מתוך מגננה. נסה לנשום עמוק ולא להגיב באופן שעלול להזיק לך בהמשך.
2. אמת את החשד בזהירות: לפני שאתה מסיק מסקנות, אסוף מידע שקט. שים לב לסימנים: שינויים בשגרת היום, בילויים מרובים מחוץ לבית, סודיות פתאומית בטלפון, ירידה באינטימיות, ועוד. תעד לעצמך בזמנים רשומות: מתי יצאה, לאן אמרה שהולכת, איך התנהגה. איסוף שיטתי יעזור לך לראות דפוסים. שמור את המידע במקום בטוח ולא נגיש לה.
3. אל תשתף אחרים בשלב זה: פיתוי גדול הוא לשפוך את הלב לחבר טוב או לבן משפחה. היזהר – חדשות כאלה עלולות לזלוג או להשפיע על דעות אנשים (שעלולות להסלים את הסכסוך). בשלב החשדות, עדיף לשמור את זה דיסקרטי. חריג: אם יש לך אדם מאוד נאמן שיכול לסייע באיסוף מידע (למשל חבר שרואה אותה במקום חשוד), תוכל לשתפו אך תוך זהירות.
4. המשך לנהוג כרגיל ככל האפשר: אל תיתן לה אינדיקציה ברורה שאתה חושד. אם לפתע תשנה התנהגות – תרחק ממנה מאוד או תהפוך קנאי באופן גלוי – היא תשים לב ותיתכן “צלילת מחתרת” עמוקה יותר שלה, מה שיקשה על גילוי האמת. לכן, גם אם זה קשה נפשית, נסה לשמור על שגרה רגילה: דבר איתה רגיל, קיים חיי משפחה כרגיל, אבל עמוד על המשמר ברקע.
5. בדוק מדוע נוצר החשד: בין ארבעת קירות לבך, שאל את עצמך האם ייתכן שהבעיה אינה בגידה אלא עניין אחר – למשל, ייתכן שהיא במשבר אישי, בדיכאון, בסטרס בעבודה, ולכן מתנהגת מרוחק או שונה. לא כל שינוי מעיד על רומן. וודא שאינך משליך חששות לא מבוססים. כמובן, אם יש ראיות ממשיות (הודעות, עדות וכו’) – אז החשד מבוסס.
6. אל תחטט באופן לא חוקי: זה חשוב – אל תבצע פעולות שיפרו את החוק: לפרוץ לטלפון שלה, להתקין תוכנת ריגול, להקליט שיחות שלה בלי צו – פעולות כאלה בלתי חוקיות והראיות שתשיג לא קבילות ואף עלולות להפליל אותך. שמור על דרכים לגיטימיות. מותר לך לקרוא מה שנגיש גלוי, מותר לך לעקוב אחריה במרחב הציבורי בעצמך, אבל אל תחצה קווים פליליים.
7. פנה לייעוץ משפטי מוקדם: עוד לפני שיש הוכחה חותכת, וכמובן לפני שאתה מתעמת איתה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין לענייני משפחה. ספר לו את המצב (בחסיונות מלא). הוא ינחה אותך אילו צעדים לנקוט כדי לשמור על זכויותיך. למשל, עו”ד יסביר לך שאם תוכיח בגידת אשתך – ברבנות זה יחזק עמדתך אך בבית משפט אזרחי זה לא משנה לרכוש. הוא גם ינחה אם בשלב זה כדאי או לא לעזוב את הבית (ברוב המקרים – לא לעזוב!). ייעוץ משפטי מוקדם יתן לך אסטרטגיה.
8. שקול התייעצות דיסקרטית עם חוקר פרטי: אם החשד סביר אך אין לך הוכחות, ייתכן וכדאי לשכור חוקר פרטי מקצועי. עדיף בהכוונת עו”ד, כדי שהפעולות יהיו כשרות ושהחוקר ידע מה סוג הראיות הנדרש לך (למשל, תמונות של אשתך נכנסת לדירה עם גבר זר). חוקר מנוסה ידע לעקוב בלי להתגלות, ולתעד במצלמה דברים שיתמכו בטענותיך בבית הדין/משפט. ודא שהחוקר בעל רישיון מטעם משרד המשפטים. שימו לב: זה כרוך בעלות לא מבוטלת, אך לעיתים קריטי.
9. אל תעזוב את הבית על דעת עצמך: הרבה גברים ברגע שגילו או חושדים באשתם, יוצאים בזעם מהבית (“אני לא מוכן להיות איתה תחת קורת גג”). צעד כזה עלול להזיק לך בהמשך – למשל, זה עלול לשחק לרעתך בענייני משמורת (היא נשארה עם הילדים בבית ואתה עזבת), או לתת לה יתרון בתפיסת הדירה. אלא אם יש סכנת אלימות ממשית, כדאי לא לעזוב לפני שהתייעצת משפטית. אם קשה לך נפשית לשהות איתה, סע לכמה ימים להורים או חבר, אבל השאר את רוב חפציך בבית ואל תצהיר שזו עזיבה סופית. קח פסק זמן קצר בלבד.
10. התעדכן במצב החשבונות והכספים: ברר (בלי לעורר מהומה) את מצב העו”ש, החסכונות, הנכסים והחובות שלכם. לעיתים, בן זוג בוגד מתחיל להזיז כספים מחשבון משותף כדי לממן את מעלליו. ודא שאין משיכות גדולות חריגות או העברות מחשידוֹת. אם כן – תעד זאת וקח תדפיסי בנק. התייעץ עם עו”ד אם לנקוט פעולה (כמו להפריד חשבון או לבטל כרטיס אשראי נוסף) – אבל אל תפעל בלי ייעוץ כדי לא להיראות תוקפני פיננסית סתם.
11. תכנן את עימות הגילוי בקפידה: אם וכאשר יהיה בידיך מספיק מידע (או שתפספת “על חם”), תצטרך להתמודד עם השיחה הקשה. מומלץ לא לעמת בשיא כעסך. בחר זמן ומקום פרטיים, ללא הילדים, כששניכם יחסית רגועים. הצג בפניה את הידוע לך בצורה ישירה אך לא בצעקות. למשל: “מצאתי הודעות בינך לבין פלוני, אני יודע שיש לכם קשר רומנטי.” ואז, שתוק והקשב לתגובתה. תן לה לדבר. ייתכן שתכחיש – הצג את ההוכחות שאתה מחזיק. ייתכן שתודה – הקשב לסיפור שלה. הימנע מאלימות מילולית ובוודאי פיזית. מטרת השיחה היא להביא את הדברים לאור.
12. אם הודתה – נסו לדבר בכנות על העתיד: זה קשה, אך אם היא מודה ומגלה חרטה, צריך להבין מה שניכם רוצים. האם היא מוכנה לנתק קשר עם אותו גבר? האם שניכם רוצים לנסות לשקם את הנישואים, או שהיא אומרת שרוצה לפרק ולהיות איתו/לבד? בשלב זה אין החלטות סופיות, אך שיחה גלויה תעזור להבין את הכיוון. במידה ושניכם שוקלים שלום בית – שקלו לפנות בהקדם לייעוץ נישואים מקצועי. במידה והיא נחרצת לעזוב אל המאהב – כנראה שאין טעם לגרור זאת ויש להתחיל להסדיר פרידה בצורה הוגנת.
13. אל תשתמש בילדים כלי נשק: אם יש ילדים, חשוב לשמור אותם מחוץ לקונפליקט ככל האפשר. אל תערב אותם בפרטים (“אמא בגדה בי” – ממש לא לומר זאת לקטינים). גם אם אתה כועס, אל תסית את הילדים נגדה – זה גם פוגע בהם וגם עשוי לפגוע בך בהליך משפטי (שופטים רואים בכך ניכור הורי). דאג לרווחתם, שמור על שגרה עבורם. אם אתה במשבר נפשי, קבל עזרה ממבוגר אחר (סב/סבתא) בטיפול בילדים, אבל אל תשבר מול הילדים. זכור שהם זקוקים לשני ההורים.
14. שמור ראיות מכל התקופה: כל מה שאספת – צילומים, התכתבויות, הקלטות (חוקיות – למשל שיחה שלך עם אשתך מותר להקליט ללא ידיעתה כי אתה צד בשיחה), דוחות חוקר – שמור עותקים במקום בטוח, מסודרים. גם אם כרגע נדמה שלא יהיה משפט (נגיד הוחלט על גירושין בהסכמה), עדיין תשמור למקרה שיידרש. ראיות אלה יכולות לסייע לך בבית הדין הרבני בבוא העת כדי להראות את הבגידה (ולפטור אותך מתשלום כתובה, למשל).
15. שקול סיוע רגשי מקצועי לעצמך: זה בסדר גמור ואף רצוי לפנות לפסיכולוג/מטפל כדי להתמודד עם הטלטלה. גברים לעיתים נמנעים מטיפול נפשי, אבל בגידה מערערת ביטחון עצמי וגבריות, וגורמת לכאב עמוק. כמה שיחות עם מטפל יתנו לך כלים להתמודד עם הכעס והעלבון באופן בריא. זה חשוב במיוחד אם החלטתם לנסות שיקום זוגי – עליך לעבד את הטראומה כדי שתוכל לסלוח באמת, אם זו מטרתכם.
16. בחן את האפשרות של מחילה – בלי לחץ חיצוני: החברה נוטה ללחוץ על גבר נבגד “לזרוק אותה מיד”, מתוך אגו פגוע. אבל זהו חייך ומשפחתך. אם אחרי ההלם הראשוני אתה חש שיש מקום לסלוח (בהנחה שהיא מביעה חרטה כנה ומנתקת הקשר עם האחר) – זו בחירה שלך הזכאית לכבוד. אל תישאר בגלל לחץ (“בגלל הילדים חייבים”) ואל תתגרש בגלל לחץ (“איזה פראייר תישאר איתה”) – קבל החלטה מושכלת מבוססת רצונותיך וערכיך.
17. התאם ציפיות עם עורך הדין לגבי המשך הדרך: אם הוחלט על גירושין – תכננו אסטרטגיה: האם להגיש תביעה ברבנות (אצלך יש יתרון – אשתך בגדה, תוכל לדרוש גט מיד, פטור כתובה וכו’), מה לדרוש במשמורת (אם היא רוצה ילדים אצל המאהב – אולי תטען שזה לא סביבה טובה? רק עם ייעוץ מקצועי), איך לחלק רכוש וכו’. אם הולכים לשלום בית – אולי כדאי בכל זאת לערוך הסכם ממון או לפחות לתעד את הסכמותיכם בטיפול זוגי.
18. שקול תביעת נזיקין (בזהירות): במקרים של נזק נפשי כבד, חלק מהגברים שוקלים לתבוע פיצוי כספי מהאישה על עוגמת הנפש. היו תקדימים לכך בבתי משפט. אם יש לך חוות דעת פסיכיאטרית שנגרם לך דיכאון חמור, למשל, ניתן לשקול תביעה כזו. עם זאת, לרוב זה מאריך מאוד את הסכסוך ואינו מביא סכומים גבוהים. התייעץ עם עו”ד על כדאיות צעד כזה.
19. שמור על כבודך ועל גבולות מול האישה: בין אם בחרת לסלוח ובין אם להיפרד, התהליך ארוך. במהלך הזמן הזה, השתדל לשמור על התנהגות מכובדת. אל תעקוץ ואל תשפיל אותה מול אחרים. אם נשארתם יחד – הצב גבולות (למשל: “אין יותר קשר עם פלוני, תני לי גישה פתוחה לטלפון לתקופה לצורך בניית אמון”). אם נפרדים – נהגו זה בזה באיפוק; אל תדרדרו לצרחות מול הילדים או להשמצות ברשתות חברתיות. שמור על ערך עצמי – בסוף תצא מחוזק מהמשבר אם תפעל בבגרות.
20. זכור שזה יעבור ותצא לדרך חדשה: ברגעי השפל נדמה שהעולם חרב. אבל רבים עברו את מה שאתה עובר ויצאו ממנו – חלקם לשיקום נפלא של הנישואים וחיזוק האהבה, וחלקם לפרק ב’ בחיים שמחכה מעבר לפינה. גם אם כעת זו “האמת המרה של בגידה” – קבל אותה, עבד אותה, ותדע שלטווח ארוך החיים ימשיכו ואושר אפשרי גם אחרי משבר כה עמוק. אתה לא אשם בבגידה שלה – זו היתה בחירתה. ובהמשך, תוכל למצוא שלווה, עם או בלי קשר לנישואים הנוכחיים.

אם את אישה החשודה שבעלך בוגד בך:

1. אל תמהרי להתעמת בלי הוכחות ברורות: בתחושת הבטן את אולי יודעת, אבל כדי למנוע מניפולציות על גביך, עדיף לא להאשים עד שיש לך ביסוס. גברים מיומנים לעיתים בהכחשה גורפת (“את משוגעת / את פרנואידית”). לכן, אספי מידע בשקט תחילה. עקבי אחר שינויים בהתנהגותו: לבוש מוקפד פתאום, שעות עבודה מאוחרות תכופות, הגברת שמירה על הטלפון (סיסמה, לוקח אותו אפילו לשירותים), ירידה בחשק מיני איתך, וכדומה. כל סימן כזה כשלעצמו לא מוכיח, אך הצטברותם מחשידה.
2. תיעוד סימנים וראיות: התחילי רישום לעצמך. כתבי תאריכים וזמנים שבהם הוא נעדר או התנהג מוזר. שמרי צילומי מסך אם במקרה ראית הודעה מחשידה קופצת בנייד שלו (למשל הודעת טקסט אינטימית). אל תשתפי זאת עדיין, רק תייקי. אם יש לך גישה לתדפיס שיחות טלפון (פירוט שיחות) – הסתכלי האם יש מספר לא מוכר שמופיע בתדירות גבוהה או בשעות חריגות. כל מידע עשוי להיות שימושי בהמשך.
3. שמרי על שגרה חיצונית רגילה: אל תגלי לו עדיין שאת חושדת. המשיכי בהתנהלותך הרגילה, כי אם יחשוד שאת “מרחרחת”, הוא יזהר יותר ויקשה עלייך למצוא ראיות. לפיכך, אל תתחילי פתאום לחטט לו בדברים מול עיניו או לתחקר אותו היכן היה – עשי זאת בעדינות, או עקיפין (למשל “איך היה עם החברים אתמול?” – כדי לראות אם נלחץ, בניגוד לפעם שהלך באמת לחברים).
4. אל תאשימי עצמך: נטייה של נשים רבות היא לחשוב “איפה אני אשמה? אולי הזנחתי את עצמי, אולי לא הייתי מספיק X/Y”. חשוב להבין: גם אם הנישואים לא היו מושלמים, ההחלטה לבגוד היא שלו ובאחריותו בלבד. אל תתני לרגשי אשם להציף אותך. גם האמירות שיהיו אולי מצדו (“לא קיימנו מספיק יחסים, את לא מבינה אותי”) – כל אלו לא מצדיקים בגידה. פני את האנרגיה לא לצלוב את עצמך אלא להבין את המצב ולהחליט מה את עושה.
5. היזהרי מלשתף אנשים לא נכונים: טבעי לרצות לספר לחברה קרובה או לאמא. בחרי בזהירות למי את מספרת, כי אם זה יגיע לאוזניו מוקדם, הוא ינקוט אמצעי זהירות. שתפי רק אדם שאת סומכת שלא ידליף ולא ישפוט. אולי אותה חברה גם תוכל לסייע לך (למשל, לבדוק איתך מקומות שבהם הוא אמר שהיה). אבל הימנעי מפרסום העניין ברבים (בטח לא ברשתות חברתיות).
6. שקלי לשכור חוקר פרטי: אם החשד חזק וקיימת אפשרות כלכלית, את יכולה להשתמש בחוקר פרטי מקצועי. זה אמנם פחות שכיח שנשים שוכרות חוקר, אבל אין סיבה שלא – מדובר בהגנה על זכויותייך. החוקר ידע לעקוב אחריו ולתעד אם פוגש מישהי, נכנס איתה למקום פרטי וכדומה. ראיות מצולמות יכולות לעזור לך מאוד בהמשך, למשל אם תרצי לנקוט בהליכים (למשל לדרוש גט עם הוכחת בגידת הבעל – אמנם בעל בוגד לא מפסיד רכוש, אך ייתכן ותוכלי לדרוש פיצוי אחר או לפחות יצדיק גירושין). בכל מקרה, אל תעשי חוקרת עצמאית בפזיזות – אם תעקבי אחריו ואת לא מנוסה, יש סיכון שיגלה ואת תאבדי את היתרון. עדיף גורם מיומן או לפחות עם חברה כעזר.
7. התייעצי משפטית בהקדם: לכאורה, כבעלת מעמד קצת “חלש” יותר (כי החוק הדתי בנישואים לא לטובת האישה הבוגדת, אבל במקרה שלך הוא הבוגד), יש לך כמה קלפים חשובים: זכות לכתובה (במקרה גירושין בגלל מעשיו ייתכן שתוכלי לדרוש כתובתך), אפשרות לתבוע פיצוי נזיקי, ועוד. התייעצי עם עו”ד לענייני משפחה שילמד את פרטייך. עו”ד טוב גם ינחה אותך איך לאסוף עוד ראיות חוקיות, ואיך להימנע מטעויות (למשל לא לעזוב את הבית פתאום, כי אז יגיד שאת “מורדת”). כן, גם אישה לא צריכה לעזוב הבית סתם כך – עדיף להישאר או לכל הפחות לקבל ייעוץ.
8. שמרי עותקים של מסמכים חשובים: לפני עימות כלשהו או צעד פומבי, דאגי שיש אצלך העתק מכל מסמך מהותי: נסחי חשבונות בנק, רכוש, ביטוחים, קרנות. גברים בוגדים לעיתים מתכוננים מראש ומבריחים נכסים או כסף. אם יהיה לך תיעוד, תוכלי לעלות על כל אי-התאמה. כמו כן, הצמידי לעצמך מסמכים אישיים (תעודת נישואין, תעודות לידה של הילדים, דרכונים) – שלא “ייעלמו” אם וכשיתחיל סכסוך.
9. הגני על עצמך מפני מחלות מין: נושא פרקטי אך חשוב – אם את חושדת שהוא מקיים יחסים מחוץ לנישואים, ביחסי המין ביניכם הקפידי על הגנה. כן, זה מביך לבקש מבעלך קונדום פתאום, אך בריאותך קודמת. היו מקרים שנשים נדבקו במחלות עקב בגידת הבעל. אם את לא מקיימת איתו יחסים בתקופה זו – שקלי אפילו ללכת להיבדק ליתר ביטחון (בדיקת STD) – במיוחד לפני שאת שוכבת איתו שוב.
10. תכנני מבעוד מועד את שיחת העימות: ברגע שתהיי מצוידת במידע מספק (או אם נתפסת אותו בקלקלתו), תגיע השיחה. לכי על זה בקור רוח: פני אליו בזמן פרטי, ללא הפרעות. אמרי שאת יודעת על הקשר עם פלונית – ותני דגש שיש לך הוכחות. צפי שינסה לשקר או לגמד (“זו רק ידידה!”). היו לך ציטוטים או תמונות, הציגי אותם. הביעי את רגשותייך – אפשר להגיד: “אני כועסת ופגועה מאוד” – אבל הישארי ממוקדת עובדות: מה שגילית ומה הדרישות שלך עכשיו. לדוגמה: “גיליתי ששכבת איתה. מבחינתי זה בלתי מתקבל. אני דורשת שתסיים את הקשר ותלך איתי לייעוץ נישואין, אחרת לא אוכל להמשיך בנישואים האלה.” או לחלופין: “אין לי אמון יותר. אני מבקשת שניפרד בהסכמה ונדבר דרך עורכי דין.” היי ברורה לגבי מה שאת רוצה שיקרה הלאה.
11. אל תתני לו להפוך את היוצרות: תגובה שכיחה מגברים שנתפסו היא התקפה נגדית – למשל, להאשים אותך: “ברור שבגדתי, את תמיד קרה אליי!” או “אחרי כל מה שעשית לי, עוד יש לך תלונות?” – אל תתני לזה להסיט אותך מהנושא. אפשר להגיב: “ייתכן ששנינו תרמנו לבעיות בנישואים, אבל שום דבר לא מצדיק שבגדת בי בסתר.” החזירי את השיחה לעניין: מה עושים עכשיו. אם הוא ממשיך להאשים אותך או גס רוח, אפשר להפסיק את השיחה ולומר “נדבר כשתרגע, כנראה אצל יועץ או עם מגשר.” אל תתני שיערער את הערך העצמי שלך כהוא זה.
12. ערבי גורם מקצועי בשיקום אם רוצים בכך: אם למרות הכל, הוא אומר שהוא מצטער ורוצה לתקן, אל תנסו לעשות זאת לבד. בגידה היא רעידת אדמה לזוגיות, וזקוקה לתיווך מקצועי – כמו טיפול זוגי – כדי להשתקם. מצאי מטפל/ת זוגי מוסמך ומנוסה בבגידות, בהסכמתו, והתחילו תהליך. שם תוכלו לבטא את הפגיעות וללמוד כלים לבנייה מחדש של אמון (תהליך ארוך, אך אפשרי). הציבו ביניכם הסכמות כתנאי: למשל, שהוא מנתק כל קשר עם אותה אישה (ואולי אפילו מחליף מקום עבודה אם זה קולגה), נותן לך שקיפות – אולי סיסמאות למכשירים לתקופה מסוימת – כדי שתוכלי לבדוק ולאשר שאכן אין המשך לקשר. שיקום יחייב אותו להיות פתוח וסבלני לחשדנות שלך לאורך זמן.
13. אם הוחלט להתגרש – עשו זאת בתבונה ולא מתוך נקם: במידה ואת מבינה שאין טעם להמשיך (כי הוא לא מראה חרטה, או כי את לא מסוגלת לסלוח – לגיטימי לגמרי), פני להליך פרידה. נסי שזו תהיה פרידה הוגנת ומכובדת. המטרה שלך היא לקבל את מה שמגיע לך – משמורת הוגנת על הילדים, מזונות ילדים, אולי כתובה (ברבנות את יכולה לתבוע כתובה כי הוא גרם בגידה). אל תתני לזעם לגרור אותך למלחמה יקרה שתפגע בעיקר בך ובילדים. נכון, הוא אשם מוסרית – אבל בתי משפט לא יחלקו לכן רכוש לפי אשמה. אז שמרי על ראש קר. עדיף להגיע להסכם גירושין טוב מאשר להתכתש שנים. כמובן, אם הוא לא משתף פעולה, תאלצי להילחם – ואז עורך הדין ידריך אותך בצעדים (פתיחת תיק ברבנות או בבית משפט במהרה וכד’ – “מרוץ סמכויות”).
14. דאגי לרשת תמיכה עבורך: אל תישארי לבד בכאב. גייסי את חברותייך הטובות, קרובי משפחה תומכים, אולי קבוצת תמיכה של נשות (או בעלים) נבגדות – יש כיום גם פורומים וקבוצות בפייסבוק (בדיסקרטיות) לכך. לדבר עם מי שמבין מה את עוברת זה מאוד מקל. שימי לב רק לא להיגרר למעגל של “הוא חלאה, תשרפי לו ת’אוטו” – תמיכה חיובית כן, ליבוי יצרים של נקמה לא. בחרי היטב את מי שמלווה אותך רגשית.
15. שמרי על הילדים מחוץ לקונפליקט ככל האפשר: כמו לגבר, גם לך נאמר – אל תערבי את הילדים יתר על המידה. אל תספרי לקטנים “אבא הכאיב לי מאוד” וכו’. גם אם את שבורה ובוכה – השתדלי לידם לתפקד ככל יכולתך. ילדים נוטים להאשים את עצמם במריבות הורים, חשוב להרגיע אותם שאמא ואבא עוברים משבר אבל זה לא בגללם. לגבי מתבגרים, אפשר לשקול לידע חלקית (ברגישות ותמציתיות) כי “אבא עשה משהו שפגע באמא מאוד ואנו מנסים להתמודד, זה ביני לבינו ולא בגללכם.” בכל מקרה, לא לסכסך.
16. היערכי לעצמאות כלכלית: אם עד כה היית תלויה כלכלית בו (למשל עבדת פחות או בכלל לא), התחילי לחשוב קדימה. ייתכן שתמצאי עצמך כחד-הורית עם מזונות שאולי לא מכסים הכל. התחילי לבחון אפשרויות עבודה, לימודים, הגדלת הכנסה. פגישה עם יועץ כלכלי למשפחה יכולה לסייע לתכנן תקציב חדש. זה חלק מההסתגלות – להחזיר שליטה לחיים שלך, כולל בפן הכספי, כך שלא תהיה שבויה בהחלטותיו.
17. שמרי תיעוד של התנהלותו הבעייתית כהורה (אם יש): במקרה של גירושין, את תרצי אולי משמורת מלאה או לפחות עיקרית. אמנם בגידת האב לכשעצמה לא שוללת הורות, אך אם בגינה הוא הזניח ילדים (נניח יצא לבלות במקום להיות עם הילד כשתוכנן, או חשף אותם בטעות לסיטואציות לא נאותות), תעדי זאת. אל תמציאי או תפלילי בכוח – היו כנים. אבל אם באמת ראית פגיעה בילדים (אפילו נפשית – למשל אבא צורח על אמא מול הילדים), רשמי ותיידעי את הגורמים המתאימים בזמן המתאים. טובת הילדים תהיה שיקול עליון.
18. חזקי את עצמך – פיזית ונפשית: משבר כזה עלול לערער בריאות. השתדלי לא להזניח את עצמך: אכלי, גם אם אין תיאבון. נסי לישון (כדורי שינה קלים אם צריך, בהתייעצות רופא). פעילות גופנית – אפילו הליכות – יכולה מאוד לעזור להפגת מתחים. אולי הצטרפי לחוג יוגה או פילאטיס – גם מועיל וגם מוציא אותך מהבית. ככל שתרגישי טוב יותר בגופך ותראי שאת דואגת לעצמך, תחושת המסוגלות והערך יעלו. דווקא עכשיו – שמרי על עצמך ביתר שאת.
19. הגדרי מחדש את הערכים והגבולות שלך: בין אם תבחרי לנסות לסלוח לו ובין אם לסיים את הנישואים, הקדישי מחשבה למה שאת מצפה ורוצה בהמשך חייך. מה הערכים שלאורם תחיי. אולי תאמרי: “אני מוכנה להמשיך בזוגיות הזו בתנאי שתמיד תהיה שקיפות מלאה מצד בן זוגי, אחרת לא.” או – “אני יודעת שעשיתי כל שביכולתי ולא אוותר על האמון הבסיסי שמגיע לי בקשר עתידי.” הכרויות עם עצמך ועם גבולותייך חשובה כדי לא לתת לפחד או לציניות להשתלט. לא כל הגברים בוגדים – האמיני שיש גם נאמנים. אל תתני לטראומה להגדיר את כל הזהות שלך.
20. צאי לחיים חדשים בחוזק ובתבונה: בסופו של התהליך – בין אם נשארתם יחד ובין אם נפרדתם – תצטרכי לבנות את חייך כפי שאת רוצה לראותם. אם נשארתם – עבדו ליצור מערכת חדשה וטובה יותר, עם תקשורת ושקיפות. אם נפרדתם – לאחר תקופה של איפוס, פתחי את עצמך להזדמנויות: עבודה חדשה, תחביבים, ואולי בעתיד גם אהבה חדשה ובריאה יותר. קבלה של המציאות היא צעד הכרחי להתקדם. אולי קשה לראות זאת כעת, אך אפשר לצאת מחוזקת ממשבר בגידה – רבים ורבות מעידים שלאחר שנים, הם מרגישים שלמדו על עצמם, התעצמו והגיעו לחיים מספקים יותר משהיו לפני. זה בהחלט בר השגה.

בחירת עורך דין וחוקר פרטי להתמודדות עם בגידה
כפי שהומלץ בצעדים לעיל, מעורבות של עורך דין לענייני משפחה ולעיתים חוקר פרטי יכולה להיות מכרעת בהתמודדות נכונה עם מצב של בגידה – במיוחד אם מסתמן כיוון של גירושין. נפרט מעט מה חשוב בבחירת אנשי מקצוע אלו:

איך לבחור עורך דין?
במשבר אישי כמו בגידה, עורך הדין הוא לא רק ממונה על הפן המשפטי, אלא לעיתים גם דמות מלווה ויועצת בשעת משבר. לכן חשוב לבחור בעו”ד שאת/ה מרגיש/ה עימו נוחות ואמון. להלן דגשים:

• התמחות וניסיון בתחום המשפחה: ודא/י שזהו עו”ד לענייני משפחה עם ניסיון ספציפי במקרי גירושין שכוללים בגידה. עו”ד כזה יכיר את הפסיקות הרלוונטיות (למשל איך בתי הדין הרבניים ובתי המשפט מתייחסים לניאוף בחלוקת רכוש, כפי שתיארנו ), וידע לבנות תיק ראיות מתאים. אם יש סוגיה דתית (כתובה, ממזרות) – עו”ד הבקיא בכך הכרחי.
• המלצות ומוניטין: רצוי לקבל המלצות ממקור ראשון – אולי מכר שעבר גירושין, או אפילו קבוצות תמיכה ברשת שם אנשים חולקים ניסיון. שים/י לב האם העו”ד ידוע כקשוב, לוחמני (אם צריך) אך גם שקול. לעיתים משרד עורכי דין משפחה מפרסם הצלחות (למשל השגת פיצוי גבוה לאישה נבגדת וכו’) – אפשר להתרשם.
• גישה שאתה מזדהה איתה: יש עורכי דין “לוחמניים” מאוד שידחפו למלחמה, ויש מגשרים בנשמה שינסו למתן. חשוב לבחור עו”ד שתואם את סגנון הפעולה הרצוי לך. אם את/ה רוצה לסיים יפה ולא להסלים – עו”ד אגרסיבי שיכתוב מיד תביעות חריפות אולי לא מתאים. ואם להפך, נדרש מאבק כי הצד השני לא מתפשר – צריך עו”ד שלא יחשוש לעמוד איתן. שאל/י בפגישת הייעוץ את העו”ד מה האסטרטגיה שימליץ – וראה/י אם זה מתאים לתחושתיך.
• זמינות ותקשורת: בתקופה לחוצה, חשוב שעוה”ד יהיה זמין לפניות דחופות. ברר/י מי יהיה איש הקשר – העו”ד עצמו או עוזרו. ודא/י שקצב התקשורת מקובל עליך. כמו כן, חשוב שהעו”ד יסביר לך בפשטות את המהלכים. עו”ד טוב לא רק פועל, אלא גם מוודא שהלקוח/ה מבינ/ה ושותף/ה להחלטות.
• שיקולי עלות: הליכי גירושין עלולים להיות יקרים. בקש/י מהעו”ד מראש הערכה של עלויות – שכר טרחה (ריטיינר, תשלום פר דיון וכו’) והוצאות נלוות (למשל חוקר, אגרות). ודא/י שאת/ה יכול/ה לעמוד בכך. אם התקציב מוגבל, ניתן גם לגשת ללשכת סיוע משפטי ממשלתית (בכפוף למבחני זכאות) – למשל עקרת בית ללא הכנסה יכולה לעיתים לקבל עו”ד דרך המדינה בחינם. יש גם עמותות סיוע לנשים. שקול/י אופציות אלו אם צריך.
• סודיות ודיסקרטיות: עו”ד כפוף לחסיונות כמובן, אך עדיין חשוב להרגיש שאפשר לספר לו הכל. בפגישה הראשונה, שים/י לב אם הוא קשוב או שיפוטי. את/ה צריך/ה מישהו/י שיהיה אמפתי אך ענייני – לא רכילותי ולא לוחץ לדעת פרטים אינטימיים סתם. אם מרגישים לא נוח – חפש/י אחר.

תפקיד החוקר הפרטי ובחירתו:
חוקר פרטי יכול לספק את “הראיות המעשנות” – תצלומים, הקלטות, דוחות מעקב – שיוכלו לשכנע הן אותך באמת, והן את בית הדין במקרה הצורך. בעת בחירת חוקר, שים/י לב:

• רישיון ותעודות: חוקר חייב להיות עם רישיון מטעם משרד המשפטים. בקש/י לראות רישיון. חוקרים טובים לרוב חברים גם בלשכת החוקרים הפרטיים. היזהר/י מחאפרים.
• ניסיון ספציפי בחקירות בגידה: חוקר שעקב אחרי בני זוג, מכיר את ההתנהגויות הנפוצות, יודע היכן להציב תצפיות (למשל ליד מקום העבודה של המאהב/ת וכו’) ואיזה תיעוד נחוץ. הוא גם יתכנן מבצעים בהתאם לשגרה של הנעקב. עדיפות למי שעשה זאת שנים ויש לו ציוד טוב (מצלמות לילה, צוות במקרה הצורך).
• חוזה ברור: סגרו בהסכם כתוב מה המשימה, מה המסגרת (כמה שעות מעקב, באילו ימים בערך), מה התשלום. חלק מהחוקרים עובדים לפי שעה + החזרי הוצאות (דלק, לינה אם צריך), חלק לפי חבילה. קבל/י הערכה לעלות כוללת וודא/י שזה בתקציבך.
• שיתוף פעולה עם עורך הדין: עדיף שהעו”ד והחוקר יתקשרו ישירות. החוקר צריך לדעת איזו רמת הוכחה נדרשת. למשל, עבור בית דין רבני, תמונה של אשתך נכנסת בלילה לביתו של גבר ויוצאת בבוקר – מספיקה להוכחת “כעין ניאוף” (אין צורך בצילום אקט פיזי). עו”ד יכול לכוון את החוקר מה ישיג. גם, חשוב שאם תהיה עדות, החוקר יהיה מוכן להעיד בבית משפט עם החומרים.
• דיסקרטיות ומקצועיות: החוקר חייב להתחייב על סודיות מלאה. ודא/י שלא יפרסם דבר (חלקם מספרים סיפורי מקרה – וודא ששלך לא יופיע). כמו כן, וודא/י שהוא לא יבצע דברים לא חוקיים – למשל, ציתות לטלפון ללא צו זה פלילי. חוקר מקצועי ידחה בקשה כזו ויציע חלופות לגיטימיות (מעקב פיזי וכד’). אתה לא רוצה תוצר לא קביל שיפסל ויוריד מים בעבודתך.
• כימיה ואמון בחוקר: למעשה תיתכן אינטראקציה מעטה איתו – הוא יעשה עבודתו בשטח. אך בחר/י מישהו/י שנותן תחושת רצינות, לא רברבן. לפעמים עדיף חוקרת אישה, למשל אם רוצים שמאהבת תקבל שיחה טלפונית (יש תרגיל שנקרא “דיבוב”, חוקרת מתקשרת ומנסה להוציא מידע). ברר/י אם זה נדרש ומי מתאים לכך.
• חוות דעת ודוחות מסודרים: בקש/י שבסוף תקבל/י דו”ח מפורט בצירוף תמונות/סרטים, ערוך באופן קביל לבימ”ש. חוקרים מנוסים יודעים איך לכתוב דוח שלא ייפסל ואיך לשמור רצף ראייתי (שרשרת משמורת על צילומים וכו’).

לסיכום, אנשי המקצוע הללו – עו”ד וחוקר – פועלים בשבילכם. אל תהססו לשאול שאלות ולהבין את התהליך. המטרה היא שתרגישו שיש לכם צוות מגבה, שאתם לא לבד בהתמודדות, ושזכויותיכם – כהורים, כבני זוג וכבעלי רכוש – שמורות ומוגנות ככל האפשר.

בסופו של יום, התמודדות עם בגידה היא אתגר עצום בכל הרמות. במאמר זה סיפקנו סקירה מעמיקה של הנתונים, הסיבות והתוצאות, לצד הדרכה מעשית. למרות אורך היריעה, אפשר לסכם במסר אופטימי: בגידה, כואבת ככל שתהיה, אינה חייבת להרוס את חייך. יש חיים אחרי (ולפעמים – גם חיים טובים יותר), ויש גם דרכים לתקן אם בוחרים בכך. ידע הוא כוח – בתקווה שהמידע והעצות שכאן יתנו לקוראים כוח ויכולת לנווט בשעת משבר כזו בצורה הטובה והנכונה ביותר עבורם.