מהו הסכם ממון?
הסכם ממון הוא חוזה שנחתם בין בני הזוג והוא נועד להסדיר מראש ובצורה מסודרת, את היחסים הממוניים שביניהם. כלומר, החוזה קובע את אופן חלוקת הנכסים בין בני הזוג במקרה של סיום היחסים ביניהם, אם בשל פרידה, גירושין או בעקבות מותו של אחד מהצדדים.
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973, חל על כל מי שנישאו לאחר 1.1.74 ומסדיר את היחסים הרכושים שיחולו בין בני הזוג בעת פקיעת הנישואין. החוק מאפשר לזוגות בישראל לערוך הסדר ממון ובכך לסטות מאופן חלוקת הרכוש הקבועה בו. הסכם ממון, הוא מסמך חשוב בעל פוטנציאל השפעה גדול על הצדדים ומאפשר להם להגיע להסכמות בשלב שבו היחסים בין בני הזוג תקינים. לאור כך, בשנים האחרונות, הסכמי ממון הפכו להיות שכיחים והם מקנים לבני הזוג וודאות ביחס למנגנון המשפטי שיחול בסיום היחסים.
מה נדרש כדי לתת לו תוקף?
לעניין מתן התוקף להסכם, החוק מבחין בין הסכם שנערך לפני הנישואין לבין הסכם שנערך לאחר מכן. סעיף 1 לחוק, קובע כי על ההסכם ועל שינויו להיעשות בכתב וסעיף 2 קובע כי עליו להיות מובא לאישור בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הדתי לו נתונה סמכות השיפוט בענייני הנישואין והגירושין של בני הזוג. זאת, מתוך החשש שההסכם לא ניתן בהסכמתם החופשית של אחד מן הצדדים בשל כפיה או עושק. לעומת זאת, החוק קובע שבמקרים בהם ההסכם נערך לפני הנישואין, ניתן לאשרו גם על ידי רושם הנישואין או על ידי נוטריון.
בתהליך האישור, הגורם המאשר חייב לוודא שההסכם מבטא את הסכמתם החופשית של הצדדים. כך, למשל, כאשר גורם מאשר מבחין שההסכם חריג ושאינו שוויוני ביחס לתנאים, חובה עליו לשאול את הצד המוותר על זכויותיו האם הוא אכן מבין את משמעות הוויתורים.
משמעות ביטול או אי מתן תוקף להסכם ממון
כאמור, כאשר בני הזוג אינם עורכים הסכם ממון או כאשר ההסכם לא אושר בהתאם לפרוצדורה הקבועה בחוק, חלוקת הרכוש תתבצע בהתאם לברירת המחדל של ההסדר הקבוע בחוק וכלל הרכוש המשותף שנצבר בתקופת הנישואין יחולק בהתאם ל"הסדר איזון המשאבים". כלומר, בית המשפט יחלק את הרכוש בצורה שווה בין בני הזוג, בהתאם לשווי הכספי או בדרך חלוקה "בעין". בעניין ע"א 169/83 שי נ' שי, בית המשפט קבע כי בהיעדר אישור של ההסכם, ההסכם בטל מעיקרו.
כמו כן, קיימות נסיבות שבעטיין ניתן יהיה לבטל את הסכם הממון בהתנהגות. כך, למשל בע"א 4964/94 אגברה נ' אגברה, בית המשפט ראה בהתפייסותם של הצדדים וחזרתם לחיות במשותף כביטול בהתנהגות של ההסכם. באותו עניין, בית המשפט הדגיש כי היות וההסכם נועד להסדיר מצב של פרידה וגירושין, הוא הופך לבלתי רלוונטי כאשר בני הזוג חזרו לחיות יחדיו. כמו כן, הפסיקה קבעה כי במקרים חריגים בלבד ניתן לבטל הסכם ממון מחמת עושק או כפייה.
